כבר שבת שניה שאני יוצא מהבסיס
הפז"ם דופק... 10 ימים...
טירונות די מנחוסה, מעברים את הזמן רק כדי לקבל את הכומתה ולעוף משם לתפקיד אמיתי.
שם לא עוים כלום:
עמודים
-שיעור
עומדים
מסדרים אוהל
עומדים
חוטפים צעקות
עומדים
עומדים
אוכלים
עומדים
הולכים לשירותים
עומדים
לא משנה לאן אתה הולך "תסתדרו בשני טורי"
גם אם זה לחובש לשירותים- שני טורים.
לחדר אוכל הולכים בשמאל, ימין שמאל.
אסור לדברף אסור לחייך בקושי לזוז.
אין זמן לחרבן.
אסלה אחת ל-90 איש
4 מקלחות ל90 איש.
70 דקות להספיק הכל.
כבר הספקתי להיות מוקד תשומת הלב של המפקדים, אני את הרושם השארתי, עליתי שלב.
בהתחלה היו בוחרים בי למישמות הפסוטות, כמו הקראת זמנים, השבוע האחרון היתי צריך לשמור על שני ילדים שהחליטו שהם ייפגעו בעצמם.
הראשון היה קל, היה צמוד אליו כל היום במקום לשבת במסדרים הדביליים האלה, אבל היה ממש משעמם... שוב: אסור לדבר. לא איתו באופן ספציפי, בשירותים ובחדר אוכל דיברנו, אלא מתי ששאר האנשים היו עושים משהו, הינו יושבים בצד ושותקים.
השני, היתי אמור לשמור עליו בלילה, ישנתי 3 שעות ופיצו אותי אח"כ בשתיים נוספות- הם חייבים לי שעת שינה!!!!
כשאתנה 6 ימים בבסיס, אתה סופר את זה כמו מחנה קיץ... אפילו קצר יותר... אבל כשאסגור שבת.. אני מפחד לחשוב על זה אפילו, למרות ש/זה לא נשמע כזה רע, ואם השבוע הזה עבר מהר, גם שניים כאלה יעברו... עוד חודש וטיפ-טיפה, אני מסיים עם החרא שנקרא טירונות, אני אקבל כומתה אמיתית לשם שינוי... ואני מניח שבקוריסים יש מזגן... גם אם אין... לפחות אין ריצות 2000
כבר עברתי שליש מהטירונות!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
