ברגעים אלו עוד חיילים עושים דרכם לדרום
ברגעים אלו עוד חיילים מגנים על המולדת.
הם נמצאים שם, מבלי לשאול שאלות?
... מה אתה אומר?!
מתי יחליפו אותי?!
באיזו שעה מסיימים?
מה לעזאזל אנחנו עושים פה?
אילו טעמים של תה יש לכם?
למה יש רק 4 שירים בגלגלץ שחוזרים על עצמם?!?!?
אני לא יודע אפילו איפה להתחיל...
נתחיל במה שקרה לילה אחד לפני שיצאתי לשחטח
ישבתי בחדר שלי התלבשתי אחרי המלקחת, לקראת השינה... סביר להניח שמחר סוף-סוף אני יוצא לשטח, במקום לשבת כל היום בבסיס.
"גולאש!" נכנס אחד החברים שלי מהבסיס לחדר.
"תעלה על מדים יוצאים.".
"מה?" קפצתי בהתרגשות "לאן? לשטח.".
"לא, פ.מ."
"פ.מ אבטחה?".
"לא פ.מ, רגיל...".
אני לא יודע למה החלטתי ללבוש דווקא מדי א', מזלי שהם לא התלכלכו, כי בסוף הלילה מצאתי את עצמי אחרי שגרמתי ל-8 אנשים להשתין במבחנות ואז גם להרים אותן.
כולם היו בסדר.
ב-00:30, הגעתי לבסיס ונודע לי שאני סוף-סוף יוצא לשטח, למחרת ב-06:30 היתי צריך להתייצב בחניה, עם שחפ"ץ, קסדה, אפודה זוהרת, סרט מ.צ, רובה, שתי מחסניות וכובע כחול.
את 6 שעות השינה המטכליות שלי לא קיבלתי, אבל היום הראשון היה עם שוצ"רית (שוצ"ר- שוטר צבאי רגיל), חוקרת ובלש בתור נהג.
אלוהים בירך את הבלשים בגוף, ואני מתכוון לזה: הם כאלה כוסיות!
לא סתם הם מקבלים תוספת משכורת בשביל לקנות בגדים אזרחיים. "מה שאני אלבד אפודה זוהרת של מ.צ, מישהו עלול לראות אותי?!".
את היום הראשון העברתי עם בלשן שבוז וחפשן שעמד רוב היום עם הרכב במקום, ניצלתי את העובדה הזו כדי לישון וקיוויתי שלמחרת יהיה מעניין יותר. בלילה למחרת התקשרתי לידידתי הפרסית ומסתבר שהיא הוקפצה לאותו בסיס עד לסוף השבוע עוד לנפי שהגעתי.
אכן היה.
עם אותה חוקרת מאתמול, פקיד בתור נהג ומאבחנת בטחונית.
גם היום הזה התחיל משעמם.
עד שמצאתי את עצמי יחד עם עוד שלושה שוטרים צבאיים עומד מסביב לטאנק שנתקע באמצע הכביש וסוגר נתיב כדי שהמכוניות שבאות ממול יוכלו לעבור. סוף-סוף הרשתי מועיל, עוד אנשים הגיעו הביתה בשלום ועוד מילואימניקים הגיעו לשדה הקרב בשל-.
את היום השלישי אני לא ממש זוכר, אבל אני כן זוכר את הלילה תיעדתי את כולו!
אתם מבינים המחסור באנשים כל-כך גבר במלחמה הזו שהיתי צריך להחליף את מאבטחת המתקנים שלנו, מצאתי את עצמי שומר לע מחסני הנשק של המחנה, ידעתי שיהיה לי משעמם שם, מזלי שלקחתי פנקס... אבל שכחתי עט.
ק. תורן (סמ"ר): תראה, אני לא גדול ממך בהרבה, בן כמה אתה?
אני: עוד חודש בדיוק 19.
ק. תורן: יפה אני 22, אין הרבה הבדל, וגם אני היתי במצב שלך ששומרים והשמעם, אז אני לא אומר לך אל תאכל/תעשן/תשתה/תשמע מוסיקה/תכתוב/תקרא, אבל להישאר ערני!
מזלי מצאתי עט מונח על השולחן.
וכתבתי לי כמה דברים:
מלחמה!
09 ינואר 2009, מחנה נתן, נשקייה 22:38, שומר. היום ה-(לא יודע כמה) למבצע "עופרת יצוקה", עד עכשיו היתי שבובע חפשנות, ככה זה מצ"ח בזמן מלחמה, כל התיקים קפואים. כמו הטמפ' כאן, סתם, לא כזה קר... לפחות לא עכשיו.
הקצין תורן עוד הציע לתת לי חרמונית. שום דבר לא קר מדי בשביל אשכנזי..אני חושב... אז אני צריך דימוי אחר.
כל התיקים כאן קפואים כמו לב של חוקר מצ"ח הונגרי.
עד לכאן שומעים את ההפגזות בעזה, יש כאן גם נפילות לעפמים, אבל זה לא מפריע לי שהאדמה רועדת, יותר מטירדות אותי הנפלות באשדוד. היום אמא שלי אמרה שהחלונות שוב רעדו. קיבינימאט עם החמאס האלה. מכסחים להם את העיר, מורידים להם את האזרחים כמו נמלים ומה שיש להם בראש זה להפגיז. מאז שהתחילו ההפגזות באשדוד כל יום שאני נמצא בבסיס בלי לעשות כלום אני מרגיש שאני משתגע, ושופי שבוע שאני לא מנצל כמו שצריך משגעים אותי עוד יותר. למזלי השבוע התחילו להוציא אותי לסיורים- מצ"ח או לא, אנחנו קודם כל שוטרים צבאיים. כבר הכוונתי תנועה בכביש שנתקעה בו משאית עם טאנק וחסמה נתיב שלם. המשאיות האלה ממש גרועות. היום היתיבסיור השלישי שלי, 3 שעות כאלה והספקתי לבקשר בכניסה למתקן כליאה המאולתר - "ברוכים הבאים למתקן כליאה ארעי", זה באמת מה שכתוב שם "ברוכים הבאים" תודה שבאתם. הדבר השני ששומר עלי שפוי פחות או יותר אלה השיחות עם הפרסית.
אני מספר לה הכל, כל מה שעובר עלי כאן. מסתבר ששלשום, בבסיס שהקפיצו אותי אליו לעשות בדיקות סמים באמצע הלילה (מפקד מפגר! באמצע מלחמה, באמצע הלילה, מזמין משטרה בצאית... מיליתי 8 מבחנות שתן!!!) בזמן שאני לקחתי פיפי מאנשים מאנשים היא ישנה באותו חור באמצע המדבר כשבסיס הקבע שלה בכלל בצריפין. מזל שיש לי אותה שאני יכול לספר לה הכל. מה שאי-אפשר לספר אני רומז... היא שמה לב לרמז כששלחתי לה "לילה טוב מאמי" ב-SMS אחרי שיחה ארוכה שהיתה לי איתה והתנתקה באמצע. מה שהכי גורם לי להשתגע זו הבדידיות הזאת שאין לי מי שתחכה לי ההית בסופי שבוע או שאני אחכה לה. אני גם רוצה מישהי שתבכה לי בטלפון באמצע הלילה כמה רע היה לה היום. אבל כשאתה רואה את הבית 5 ימים בחודש זה בלתי אפשרי. וכל יום שעבור זה בזבוז, בזובוז משגע. אני לא שומע יותר פיצוצים בעזה, רק משאיות של חימוש שבאות והולכות. התחיל להיות קר, מזל שהשמירה נגמרת ב 00:00. המקום הכי טוב לפרטיות בצבא זה שמירה. וכאן לא כמו בבהו"ד מותר לי לקרוא, לדבר בטלפון וכו', כל עוד אני נשאר ערני. אגב אורי חזקיה הופיע מולנו היום - הוא ענק!!!
אני אמשיך מחר.
עבר עלי כל-כך הרבה וזה רק שבועיים של תומך לחימה, מעניין אותי לדעת מה הלוחמים פה כתבו. בטח זה גלש למאות פוסטים.
שביל החלב שבשמיים
ודרך העפר
נושאים אלייך, אל הבית
את כל חלומותי מן המידבר.
ואז אנחנו שוב בשניים
בעיר יפה, לילית,
ומחזיקים את הידיים
כמו תמיד, כמו תמיד..
לילה בדרום
ליד הטנק האפלולי,
רוח מתעוררת בשיחים.
עוד מעט אחזור
אהובתי שלי -
תכף ירעמו התותחים.
הרכב נח בתוך הרשת
כבר ישנים כולם,
ואת אל תוך פני לוחשת
את כל האהבות שבעולם.
ואז ידי אותך חובקת
מעבר מרחקים,
וכמה שקט, כמה שקט
ומחכים ומחכים...
לילה בדרום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
