לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

†Swine Influenza†


אני חזיר לבן בן לבנים מימי בראשית

Avatarכינוי: 

בן: 18

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בשביל האבנים הצהובות....


We are not in Ashdod anymore...

זה בערך המילים הראשונות שיוצאות לנו מהפה כשאנחנו יורדים מהאוטו, חנינו ממש ליד פארק עם שביל אופניים שסומן בצהוב.

"גושדניה..." הסביר קובה העיראקי, "אנחנו בארץ גושדניה, במחוז תל-אביב.

"ומחפשים את עיר האיזמרגד." השלים אותו אמפנדס הארגנטינאי הנכה.

"מה איבדנו שם?" שאל פתאום גפילטע.

"את המוח שלך..." הסביר לו קובה, "ועוד כמה דברים.".

"יהיו שם כוסיות? שאל קוזונאק.

"גם..." הסברתי לו. "אני מקווה, אבל אנחנו הולכים לשם בשביל למצוא לך נשמה.".

"יש לי נשמה!".

"אין לך!".

"יש לי!".

"אם היתה לך נשמה היתה נעלב כשהיתי אומר שאין לך נשמה.".

"אבל אני נעלב," אמר הרומני בשיא האדישות.

"באמת?".

"לא.".

"ומה אני צריך משם?" שאל פתאום העיראקי.

"כבוד...".

"מה? אתם לא מכבדים אותי?".

"אנחנו, כן. אתה פשוט לא יודע לכבד כלום, לא יודע לקבל סמכות...".

"חבר'ה, הפסיכי מתקשר, מה להגיד לו?" אמר הפולני והוציא את הטלפון מהכיס.

"אני כבר אמרתי לו שאני רואה סרט עם הורים," התחיל העיראקי להנחות "תגיד לו שאתה כאן, אבל-".

"הלו... כן... אנחנו כאן בארץ עוץ..." בינתיים סימנו לו עם הידיים שלא יגיד שאנחנו כן, בטח שלא קובה. "אני, הרומני, ההונגרי, הארגנטינאי והעיראקי.".

"לא!" צעק העיראקי.

"כי לא היה מקום באוטו...".

"מפגר!".

"מצטערים...".

"טומטם, מה אמרת לו את זה? יכולנו... אידיוט! עכשיו בגללך אני יצאתי עוד יותר אידיוט.".

וכך הלכו להם חמשת האשדודים על השביל הצהוב, כששניים מהם רבים על מה הפולני היה צריך להגיד בטלפון... כך הלכו להם, הרומני מחפש אחר נשמה, הארגנטינאי אחר טאקט ומערכת בריאותית תקינה, ורגליים ישרות. העיראקי חיפש יכולת לקבל סמכות מעליו הפולני ככל הנראה חיפש מוח, או משהו בסגנון... ואני, אני עדיין לא בטוח מחיפשתי שם... אולי רק מקום 'לדוג'.

 

הנה אני יושב כאן לבדי,

וחכה בכף ידי

קפוא כמו קרפד רעב כמו זאב

והראש שלי כואב.

 

היתי צריך להיות בבית עכשיו

אני מוצא את עצמי מת מרעב

לא תפסתי אפילו מדוזה אחת

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

עם 15 שקל דלק, ו-20 שקל בירה

אני מתלונן כמה נורא

צריך לזרוק רשת במקום לחכות, אבל אם תעז אולי תקבל מכות

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

לעולם לא אצא לדוג, כמה זה נשמע עצוב.

אני עכשיו מדבר אל לכאן עוד אשוב

לא למדתי שום לקח חשוב.

כנראה שאצא לדוג שוב.

 

זורקים את הרשת מקווים או שאתה ממתין.

בקצב הזה לא אתפוס דולפין

אומרים שהם במים העמוקים

באים כרישים חוטפים את הדגים

 

חייב לקוות לעוד קצת מזל

עד עכשיו לא תפסתי כלום בכלל

אפילו מדוזות כבר לא באות, כל מה שיש זה בירות קרות.

לעולם לא אצא לדוג שוב.

 

לעולם לא אצא לדוג, כמה זה נשמע עצוב.

אני עכשיו מדבר אבל לכאן עוד אשוב

לא למדתי שום לקח חשוב.

כנראה שאצא לדוג שוב.

 

לא, לא, אני לא אצא לדוג יותר, עדיף לחפש מה יש בסופר, או באינטרנט, אולי אנסה ברכית דגים... על מי אני עובד עוד שבועיים אני שוב כאן.

 

"טוב, אז אם אתה כל-כך רוצה הביתה, תקיש בנעליים ונחור לאשדוד", הסברתי לארגנטינאי.

"אבל גולאש?".

"נו תקיש כבר!".

"אבל גולאש!".

"אתה היחיד שיכול להחיזר אותנו הביתה.

"אבל אני נכה.".

נכתב על ידי , 23/5/2009 11:16   בקטגוריות ארץ עוץ, עוץ, הונגרי, הונגרי, רומני, פולני, עיראקי, ארגנטינאי, תל אביב, תל-אביב, גושדניה, גושדן, גוש דן, דיג, לדוג  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



100 שנה? לא מיצינו כבר? או שהגיע הזמן לשנות את היחס


100 שנה?! 100?! את גוש קטיף לא החזקנו כל-כך הרבה זמן והחזרנו, הגיע הזמן להחזיר את גוש דן! (כמובן אחרי שנקבל את 3 השקל שלנו בחזרה).

100 שנה עיר שהתחילה בדיונת חול ועיסקה של 3 שקל, ואיפה היא היום, מרכז החיים, המתירנות, הרעש, הזוהמה וכל הזבל הארצישראלי...

 

אין לי סימפטיה לשום דבר שנמצא בתל אביב
עיר בלי קונספציה
טיח נופל
תריס מתייפח
אוטובוס מת!

אין לי סימפטיה
לאנשים שנמצאים בתל אביב
אין לי סימפטיה
לאנשים שגרים בתל אביב
אין לי סימפטיה, אין לי סימפטיה

אין לי סמיפטיה
לאנשים שמתרגשים בתל אביב

עיר מייאשת
מלאת פיח מבאסת
איזו עיר מטופשת

אין לי סימפטיה
לאנשים שחיים בתל אביב

 

אחי: "אני לוקח לך את הרומנגראפי".

אני: את ה-מה?

אחי: את הרומנגאפישלואלסעמבאשיר.".

אני: אה?

אחי: נו את החוברת קומיקס שמבוססת על הסרט של ואלס עם באשיר, אני לוקח אותה.

אני: אההה, הקומיקס, אז למה לא אמרת קומיקס... בקשה.

 

אחי גר כבר כעמט עשור בגושדן, אחותי גרה תקופה מסוימת בירושלים, (דוברת ירושלמית חלקית) אבל כיום גם היא גושדנית.

אח בגבעתיים, אחות בר"ג, לאט-לאט אני מתחיל ללמוד את השפה, השפה הגושדנית. אני אוהב את הדרום, משרת בב"ש, וגר באשדוד. דובר דרומית-אשכנזית עם ניב אשדודי, אין לי שום סימפתיה למקום המכונה גושדן, בו נמצאת ת"א, מרכז הזבל הארצישאלי האמנם...

גושדן.

שפה שונה.

מנטליות שונה.

אנשים שונים.

זה ממש לא הדרום.

We are not in Kansas anymore

כבר קיללתי את האיזור במיוחד את תל אביב במשך שנים.

מלבד היותה מרכז הזבל הארצישראלי, היא גם מרכז תרבות (במובן מסוים) יש בה הכל, אני חושב. לטוב ולרע... יותר לכיוון הרע, אבל גם את הטוב במיעוטו.

הרומן הכי מוצלח שלי היה עם בחורה גושדנית, האשודיות לא ממש... לא יודע איזו מילה אני מחפש אבל הם מאכזבות.

הרבה רוסיות ולכולן רק חברים רוסיים או בבונים שחורים.

אולי אחרי 100 שנה הגיע הזמן להסתכל על המקום בדרך קצת שונה.

אני עד לא בטוח אם רק באשדוד אתה יכול לעשות תאונה בגלל מפגר שעומד באמצע הצומת ויורד לקנות פיצוחים.

 

"אתה באמת מאשדוד? אתה נראה יותר איזור תל-אביב.".

בתיכון אנשים היו בטוחים שהיתי מושבניק, בגלל איך שהיתי מתלבש, כפרי ופשוט.

מאז שהתגייסתי אני לובש רק מדים ובגדי ערב, "אתה נראה מאיזור המרכז... וזו אמורה להיות מחמאה.".

אז אולי כדאי לנצל את העבודה שאני נראה כמו אחד מהם וללכת לקרוע את הגוש!

 

יש מקום שאני מקלל, מאז שאני קיים

היום שמח להפתיע, התהפך העולם.

נוסעים לוגשדן, אולי זה יהיה מסוכן.

כן, נוסעים לגושדן.

הנה אני בא.

 

אנחנו נוסעים לגושדן; בכבישים רק תזהר

כולם מדברים על איכות הדברים, אולי באמת האנשים טובים יותר

נוסעים לגושדן, לעשות לנו חג.

נקרע את גושדן,

אם אתה שותה על תנהג!

 

כשלעיר הגדולה נגיע, מקומי אותנו יברך

וכל הנשים עוד ייבקשו, שנלמד מה שהן לא יודעות איך.

נוסעים לגושדן, בנות ובירות קרות

נוסעים לגושדן,

הכל הן כבר יודעות.

 

וכשתגיע לשם יקללו אותך, מבחינתם את דרומי מפגר.

בשבילם אתה סתם, רק עוד איזה ערס מטומטם.

לפחות המוסיקה שם טובה יותר.

אז נסע לגושדן, אבל תהיה בעיה.

אז נתברבר בגושדן, כי שם אין חניה.

 

יש מקום שאני מקלל, מאז שאני קיים

היום שמח להפתיע, התהפך העולם.

נוסעים לוגשדן, אשתולל שם קצת.

כן, נוסעים לגושדן.

הנה אני בא.

 

אז אחרי 19 מתוך 100 שנה שהמום קיים אני רק מקלל אותו. הגיע הזמן לתת לו צ'אנס להרוויח את היחס החביב שלי... או שאולי אני אתחרט על זה?

 

נכתב על ידי , 27/3/2009 19:49   בקטגוריות תל אביב, גוש דן, גושדן  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



22,496
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , ציונות , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVouzvouz Brasso אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Vouzvouz Brasso ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)