לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

†Swine Influenza†


אני חזיר לבן בן לבנים מימי בראשית

Avatarכינוי: 

בן: 18

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

חבל שמוסיקה היא לא כמו יין...


סוף-סוף מדברים על מוסיקה, אבל למה דווקא על המוסיקה של 2007?

להקות חדשות הן רק אותו זבל כמו הלהקות שהתפרקו לפני יומיים רק אם שמות שונים.

 

I can't remeber if I cried,

when I read about his widowed bride.

Something touched me deep inside,

the day, the music DIED

 

אני תמיד אומר שמוסיקה היא ההיפך מיין- שמשתבך עם השנים.

מוסיקה רק נעשת גרועה יותר ויותר, אני לא אומר שכל השירים של הדור החדש גרועים, אבל 90% מהם עושים עבודה מצויינת בלהיות זבל.

 

בתור ילד שנולד בשנות ה-90, יצא לי לשמוע את בגנונות המוסיקה השונים מגיל 0.

אחי היה משמיע לי את גאנס אנד רוזס, היום אני ממש לא זכור מזה, כנראה שהדחקתי.

אחות אחת מכורה לאביב גפן, ואחות אחרת חזרה לפני חצי שנה מארה"ב עם דיסק של מוסיקת ראפ זולה.

 

הזבל מתבטא יותר בז'אנרים מאשר בשירים עצמם, ככל שהז'אנר חדש יותר, כך גם המוסיקה (אהם! טראנסים!).

אם איכות המוסיקה תתואר על ידי גרף, תוכלו לראות את העלייה של התקופות הקדומות.

הפולק, חברים הפולק! אין כמו מוסיקת עם, או מוסיקה מסורתית, מוסיקה שמסמלת עמים והיסטוריה, הפולק לא ימות לעולם!

הגרף ממשיך לעלות ועובר דרך ימי הביניים, הצוענים, העם הנרדף מביאים לנו טעימות מכל העולם וכך נוצר מצב שבו רבות ממוסיקות הפולקלור מזכירות מעט אחת את השנייה, וכך ניתן למצוא קשר בין מזרחית למוסיקה לטינית.

האפקט הצועני חודר גם למוסיקה הקלאסית, אני חובב מוסיקה קלאסית, אך עדיין, אין כמו הפולק.

בנקודה זו מתחיל הישר שלנו לרדת, השיפוע (m) שלילי, למעשה הוא נמצא בין 0 ל מינוס 2.

המאה ה-19, מהגרים איריים מגיעים לארצות הברית ומביאים איתם את מוסיקת הפולק האירי, תוך כמה שנים יתפתח הז'אנר האהוב עלי, הקאנטרי, הישר שלנו ממשיך לרדת, הפעם m לא קטן ממינוס 1.

הקאנטרי הוא אשר יביא לפריחתם של תת-ז'אנרים כמו הבלוגראס וההונקי טונק וגם לפריחתו של הז'אנר המהפכני.

תחילת המאה ה-20, השיפוע שלנו מאיץ את ירידתו עם התפתחותם של הבלוז והג'אז, אך יתמתן שוב עם המצאת הרוק'נרול מאוחר יותר.

השנים ממשיכות, המצאת הגיטרה החשמלית, הרוק'נ'רול  נוצר מתוך הקאנטרי, הגרף ממשיך לזחול מטה.

שנות ה-50 וה-60 הרוק נוצר.

שנות ה-70, ירידה חדה בגרף שלנו, לידתו של הפאנק.

יחד עם שיקוץ מוסיקלתי זה יגיעו עוד דברים גרועים כמו ההיפ-הופ, הראפ (אין לי מושג מה ההבדל) והדבר שלא נחשב כמוסיקה בעיני, הטראנס (אוסף של פעימות שאמורות לגרום לך להרגיש שמח... לא עובד... באמת שניסיתי...).

 

איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא:

ג'וני קאש, ג'ון לנון, ארנסט טאב, האנק וויליאמס, ג'ון דנבר ועוד רבים וטובים...

 

תמיד תוכל למצוא להקות טובות, אך הכמות הולכת ויורדת, הזמרים הטובים הולכים ומזדקנים או מתים.

 

אז אני עדיין לא מבין איך הנושא החם הוא 'להיטים של 2007' כשהיום מייצרים רק זבל, ואם אתם לא מאמינים אני הוכיח לכם בשתי מילים: 'כוכב נולד' ועוד שתי מילים 'טוקיו הוטל' ויש עוד הרבה צירופים כאלה ואחרים...

 

עכשיו לשם שינוי אני רוצה להציג את אחד הז'אנרים הטובים שצמחו בשנים האחרונות: מוסיקת האאוטלו (Outlaw)

 

למקרה שלא עובד:

Outlaws Like Us

 

I was born a country singer
I love Charlie Pride
Raised on 'He Stopped Loving Her'
Cut my teeth on 'Mama Tried'
Yes, I love Hank Williams
But I still love rock 'n roll
Hank Jr., me and Waylon
We're all cut from the same mold
And they say country's changin'
And we must all adjust
But I still think there's lots of room
For old outlaws like us

I love to jam with the Skynyrd band
'Cause 'Freebird' chills my bones
And I've talked trash with Johnny Cash
And I've sung with George Jones
And I have played on the Opry stage
Where the country legends stood
Where you don't give lies or alibis
'Cause they don't do no good
And Lord, I guess, that I've been blessed
Though I have been kicked and cussed
But it's nothing new to moan the blues
For old outlaws like us

And I wear this country banner
And I'm proud to wave the flag
And you can talk all day 'bout the next Billy Ray
But I'll cast my vote for Hag
And when all those screamin' metal bands
Have corroded into rust
There'll still be a show on Music Row
For old outlaws like us

Now, I don't have a crystal ball
To tell what lies ahead
But I play my way, though some folks say
Country rock is dead
And you may call me old-fashioned
You may think I'm insane
But rhythm and blues is in my blood
And pumping through my veins
And I've still got some loyal fans
That I know I can trust
Who will sell their souls for rock 'n roll
And old outlaws like us

And I wear this country banner
And I'm proud to wave the flag
And you can talk all day 'bout the next Billy Ray
But I'll cast my vote for Hag
And when all those screamin' metal bands
Have corroded into rust
There'll still be a show on Music Row
For old outlaws like us

 

מי ייתן ושנת 2008 תיהיה מבורכת במוסיקה טובה...

נכתב על ידי , 25/12/2007 21:02   בקטגוריות bluegrass, country, new country, Tokio Hotel, waylon jenings, אלביס פרסלי, אמריקה, ארה"ב, ארצות הברית, ביטלס, בלוגראס, ג'וני קאש, קאנטרי, פאנק, פולק  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תורת הקבוצות: היפים


אני מודיע, כי ערך זה עבר בדיקת סמים טרם נכתב

 

ההיפים מבין הקבוצות הישנות ביותר, למעשה הם קיימים כבר קרוב ל-50.

משפחה: פריקים* מחלקה: שייגעץ.

שם מקצועי: ילדי הפרחים

ההיפים הם ממשיכי תנועה אנטי ממשלתית (בדומה לפאנקיסטים), ההיפים בניגוד לפאנקיסטים, נמנעים מללבוש שחור, ולמעשה הם מנסים שהכל יהיה צבעוני ויפה.

ההיפים חולמים על שלום עולמי והרמוניה עם הטבע, הם כל-כך מנסים להתחבר עם הטבע, שהם לעולם לא מסתפרים, (חלקם אפילו לא מסתרקים או חופפים, חלקם כ"כ מסריחים שהם כבר מתחילים לייצר ראסטות.) הם כ"כ מחוברים לטבע ומתנגדים לממסד עד שהם ביטלו את המונח 'נישואין' ומנסים להתרבות כמו ארנבות.

טענה אחרת אומרת שההיפים לא מסתפרים משום שכוחם הנפשי טמון בשיערם.

אומרים שהיפים כ"כ מחוברים לטבע עד שהם מסוגלים לקחת לשבת במעגלים באמצע הרחוב ולהתחיל נגן בגיטרה, מלומדי גולדשטיין גילו שהם עושים את זה משום שהם מסוממים ואין להם כוח ללכת.

למרות היותם מחוברים אל הטבע ההיפים מאמינים באהבה חופשית שכוללת התנגדות לכוח המשיכה בין שני מינים שונים ומשיכה בין בני אותו מין הנוגדת את חוקי הטבע.

היפים נוהגים לדבר רעות על הממסד ולתכנן מהפכות. בעבר נחשבו סכנה לעתיד (כמו שנחשבים הפאנקיסטים כיום) הפעולה העיקרית של ההיפים היא להתאגד למסיבות בהן מדברים על התוכניות המהפכניות, מתסמטלים ושוכחים מהכל, דבר גרם לציבור הנורמלי להקטין את חששותיו מהסכנות הטמונות בקבוצת ההיפים.

היפים נוהגים לסוע בואן צבעוני הנקרא היפי-ואן.

בואן זה הם נוסעים ברחבי הארץ ומפיצים את רעיונותיהם הזדוניים להפוך את כל העולם לקומונה (כפר, בד"כ זולה גדולה, המשמשת את ההיפים כמפקדה וכשמע כן היא קומוניסטית).

 

היפי-ואן במוזיאון מלחמת ויאטנם בעפולה:

 

לכל היפי שני יש גיטרה המחוברת לנשמתו.

ההיפים נוהגים לשבת במעגל במקום אקראי (איפה שהסמים יעייפו את רגליהם) ולהתחיל לנגן וכך להעביר את האנרגיה משיערם לשאר ההיפים דרך הגיטרה, בדרך זו מזמנים ההיפים אנשים בעלי מוח קטן אותו הם שוטפים ברעיונות ההיפיים הדביליים שלהם.

(על-פי התיזה של ד"ר אריק קרטמן)

 

היפית שנות ה-60 (היפי קלאסי)

 

היפי שנות ה-70 (דיסקו-היפי): מאופיין בפדלפון ואפרו.

 

 

היפים בריטים: נראים כמו ג'נטלמניים בריטיים רגילים, והם גם אוהבים את ארצם.



 

היפי מודרני (סתם סטלן)

 

*מלומדי גולדשטיין מחשיבים את ההיפים כפריקים בשל היותם ברבארים וטיפשית בעלי דעות גביליות ולא הגיוניות. אבל! ההיפים בניגוד לשאר הפריקים אופטימים לרוב, ממעטים להיכנס לדכאונות (בגלל הסמים) ושומעים מוסיקה טובה (בניגוד למוסיקה הזבל ששומעים שאר הפריקים) הכוללת: ביטלס, פיט סיגר (או 'Digging Pete') בוב מארלי ועוד...

 

תת-קבוצות:

הרסטה-מן: מי בין ההיפים המודרניים קיימת תת-קבוצת הראסטהמן היותר נפוצה בארץ.

הראסטה-מן אלו אנשים שניסו לחכות דת אתיופית עתיקה וסוגדים לבוב מארלי, למעשה הראסטה-מן חושבים את בוב מארלי כמשיח.

בראטאים (ראסטה-מן) שניסו לחכות בצורה כושלת את הדת העתיקה וגילו שהם היפים, מאז הם גם מדברים על שלום ואחווה... וקומונות.

נכתב על ידי , 13/5/2007 16:20   בקטגוריות היפים, רגאי, בוב מארלי, ביטלס, פריקים, מוסיקה, תורת הקבוצות, סמים  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



22,496
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , ציונות , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVouzvouz Brasso אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Vouzvouz Brasso ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)