זָרִיתִי לָרוּחַ אַנְחָתִי
וַיִּרְוֶה הַחוֹל דִּמְעַת עֵינִי;
הָרוּחַ! אִם תִּמְצָא אֶת-אָחִי
אֱמָר-לוֹ – אוּד עָשֵׁן הִנֵּנִי.
אֱמָר-לוֹ: בִּי נָבַע מְקוֹר אוֹרָה –
וַיִּיבַשׁ נְטָפִים נְטָפִים;
בִּלְבָבִי שַׁלְהֶבֶת יָקָדָה –
וַתִּדְעַךְ רְשָׁפִים רְשָׁפִים.
וְעַתָּה מַעְיָנִי כְּמוֹ פֶצַע:
רַק שׁוֹתֵת וּמְטַפְטֵף לִפְעָמִים;
וּלְבָבִי עוֹד יֶעְשַׁן בַּמִּסְתָּר
מְגוֹלָל בָּאֵפֶר וּבְדָמִים –
"השיר שלפנינו הוא שיר ארס-פואטי. בשיר זה מבכה הדובר את אובדן יכולתו לכתוב שירה. הואכואב את התייבשות מקורות שירתו."
(המיקודית של לחמן יהה!).
עכשיו אני שואל...
אם כל המקורות שלך התייבשו אז...
אך לעזאזל כתבת את השיר הזה?!?!
שירה זה כל-כך לא COOL
עפתי ללמוד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
