†Swine Influenza†

כל יום בטירונות... כל יום בצבא... שזה כבר חודש ויום.

כל יום בטירונות אני עורך השוואות בין הצבא לצופים.

"בצופים זה לא היה ככה.".

ראיתי את הסרטון של המסדר פרידה שלי מהצופים... כ"כ לא מדוגם- אם היתי שם עכשיו, היתי מאכיל את עצמי באיזה דו"ח... מ.צ (משטרה צופית).

בצופים, למרות שיש כביכול דיסטאנס בינך לבין המדריך (דיסנאס קטן במיוחד, בדיסטאנס הרציני קיים בין שכב"ג לחמשושים, למרות שבשבטים קטים ומשפחתיים לא מרגישים אותו.).

ועוד בעניין המשפחות... איכשהו הגעתי מ"שבט דותן- משפחה מנצחת" וזה כתוב על התיק שלי שלקחתי לטירונות, הגעתי ל" פש"צ עוצמה אהבה ללא תנאים." וכמו שהממב"ס אמר לנו בטקס "משפחת משטרה צבאית." יכול להיות שזה בגלל שזה חיל קטן שאף-אחד לא רוצה לשרת בו, דבר שהופך אותו למשפחתי.

בניין אוהלים- היה ממש מגוחך לראות סמלים וסמ"רים בונים אוהלים באמצעות השיטה המכונת "משקפיים" לפסטיק דבילי כזה שעושה את המתיחה לאוהל... מפונקים! מה קרה לבלוקים? מקבעים דגל לתורן עם אזיקונים, מה קרה לנחש? דופקים בזנ"טים עם הלמניה, כשבן אדם אחד מחזיק אותה, וחלק אפילו שמים את הבזנ"טים הפוך. צה"ל צריך ללמוד הרבה מהצופים על בנייה והצופים מהם על דיגום :)

תמיד נחמד לראות מישהו שהוא בוגר של שבט כלשהו, אתה יודע שאתה לא לבד, איתי באוהל יש אחד, כשיצאנו הביתה ראיתי מישהו מהמחלקה השנייה עם תיק של קורס מסכם (הקוןרס שמסיין את ההכשרהשלך כמדריך בסוף כתה ט').

וברכבת ישבתי ליד מישהי עם התיק הזה, מישהי בקורס תר"צ (תרום צבאי) בוגרת של שבט אחר.

כיף בצופים... היום אני הולך לבקר את החבר'ה שלי בפעולה השנייה השנה...

• Purpose - מטרה
• Resolution - החלטיות
• Endurance - כח סבל
• Partnership - שותפות
• Assurance - ביטחון
• Reformation - רפורמציה
• Enthusiasm - התלהבות
• Devotion - דבקות

היה נכון למלא חובתך,

נאמן לארצך ומולדתך,

בכל עת לזולת תעזור ,

חוקתך הצופה שמור תשמור,

היה נכון נכון תמיד,

היה נכון נכון תמיד,

היה נכון חוקתך לשמור.

ובחזרה להווה:

מה זה?! אני עוזב אתכם לשבוע ואתם מחליפים את העיצוב של הסרגל'באנר למעלה?!

בדיוק היום חזרתי מהמחנייק.

איך היה?

הרבה יותר טוב משאר המחנות וזו הסיבה שהספקתי לעשות שם הרבה את הדבר האהוב עלי, לעשות-שום-דבר (או בשפתינו: להחפשן), לצד הדבר הכי שנוא עלי: להזיע.

יצאתי מוקדם כדי להגיע לרופא עור טייסים מחר, ןהשהבוע הזה הספיק לי, מחנה אחרון.

כל היום האחרון הסתובבתי עם חאקי, ניצלתי את השעה האחרונה שלי עם המדים של התנועה, כי כנראה לא אלבד אותם עוד לעולם.

סגרתי את המעגל הכי גדול שהיה לי בחיים

יסודי: 6 שנים

תיכון: 6 שנים

צופים: 7 שנים.

פעם ראשונה שבכיתי מאז כתה ו' (להוציא את הכאב שהיה לי אחרי טיפול שיניים בחתה ח'), היו לי עוד המון סיבות לבכות השנה אבל תמיד מצאתי את עצמי לבד בסיטואצתיות האלה, אז הצלחתי להחזיק את עצמי, אבל כשאתה עם אנשים אחרים, שבערך גדלת איתם או גידלת אותם, או שאתה יושב עם חברים ומתחילים לדבר על מה שחזר מהחטופים כמה שבועות בודדים לפני שאתה מתגייס.

זכיתי גם לעשות דברים ממש טובים, כמו לבצע תפקש ולישון בו-זמנית, אני ישבתי במחסן, עם הכובע על העיניים, ומנמנם ומתעורר עם כל צליל קטן של מי שמתקרב (זאת ממש קללה!).

הצלחתי לשתול מזכרת ממני בין הציוד של המחסן, אני מקווה שמישהו ימצא.

היתי במקרר ובמקפיא בגודל של מכולה, זאת פנטזיה של מחנה, כש 32 מעלות צלזיוס בחוץ (מ"צ-חחח) ופחות מ-0 בפנים החוייה תתואר כיותר טובה מאורגזמה.

צרחתי את נשמתי במוראל בפעם האחרונה, למרות שלדעתי מוראל זה דבר מיותר ומפגר.... מוזר...

נפרדתי היום מהאנשים שאני עוד אזכה לראות כמה פעמים הקיץ ומהאנשים שלא ייצא לי לראות עוד הרבה, חברים משבטים אחרים וחניכים שממש מתים עלי.

זכיתי לראות את שני"ר משפילים את עצמם ומבזים את כל ההנהגה, זה היה מצחיק, אחרי המסדר הנהגתי התלחלנו לעשות עליהם מוראל נגד על כמה שהם פאדיחה ובזיון, ובלי לשים לב פשוט יצאנו מהאיזור של השבט שלנו ונכנסו לאיזור מפוצץ באנשים מהם, יכולתי להישבע שכמה מהם התחילו לבכות בגללינו, אחד כמעט התחיל אתנו מכות... מוכיח כמה דפוקים הם.

עכשיו קצת ציוויליזיה, אין יתרים שמחזיקים את הבניינים בעיר, אין ציליות והרבה יותר קר בעיר מאשר ביער.

המים מבקבוקים ולא מעמדות שתייה, האוכל שאתה אוכל זה אוכל שלא סחבת אותו במריצה בעמך ועשיה פטרול של כמה מטרים בשביל להביא אותו, אני יכול להישבע שהלכתי זכום של כמה עשרות קילומטרים טובים רק מההלוך-חזור האלה, ובלי קשר דפקתי קצת צבע... והרגלתי את הגוף לקום ממש מוקדם 5-6 בבוקר ככה, הכנה טובה לצבא. חזרתי לאייפוד והמוסיקה שלי

הותרתי אחרי מעט מורשת, תיכף גיוס, ועד אז, הרבה להספיק...

אולי אני אחלום למצ"ח

אין חג יותר גרוע לפרנואידים מאשר חג שבועות. במיוחד אם אתה בצופים.

ואני, פרנואיד מלידה, פתוח שבכל פינה, בכל חור, מתחת לכל מכסה של ביוב ובתוך כל פח מסתתר מישהו או משהו שמנסה לרצוח אותי.

כל צעד עלול להיות קריטי.

הדרך מהבית שלי לשבט רצופה בניינים גבוהים שצריך לעבור, תחתם ולידם.

לכו תדעו אייזה חלאע יושב לו במרפסת ומחכה שילדון תמים יעבור ו-פלאח!

הכי גרוע זה שבועות בשדרות: צריך להיזהר גם ממים וביצים וגם מקסאמים.

וזה עוד יותר גרוע אם אתה בצופים של שדרות בשבועות.

אבל הכי טוב בשבועות להיות הונגרי, כי לנו יש את האוכל הכי טעים!

בלינצ'סים וטרומפלי קומבוז (השפה שלכם פרימיטיבית מדי, כדי שיהיה לה פירוש לזה).

נרדמתי רק ב-1 לפנת בוקר, כדי לקום ברבע ל-6 להספיק לתפוס את האוטובוס לראשל"צ שמוריד אותי בצריפין ומשם לקחת את האוטבוס לבה"ד 6.

צה"ל שונא את הדרומיים, כל המיונים כל-כך רחוקים, וצריך לקום כל-כך מוקדם.

ארזתי בתיק מה שאני תמיד אורז: מחשבון, אוכל ופנס- למה? מי יודע מתי תזדקק לזה. אדם חכם אמר פעם Be Preapared או בעברית 'היה נכון'.

הנחתי שאני אחזור בזמן לפעולה וארזתי גם את החאקי שלי.. שוב... היה נכון... למרות שבפועל הגעתי מוקדם יותר.

אני שמתי לב שבערך 50% מהשנה האחרונה אני עם חאקי... שלושה ימים בשבוע, ולפעמים זה גם בימים נוספים.

מיונים לקצונה ייעודית בחיל הלוגיסטיקה.

המיונים הכי כיפיים שהיו לי אי-פעם.

חבר'ה מצחיקים וטובים (כמו בכל מיון) רק שהפעם אף-אחד לא בא עם הטענה ש"תשרתו אצלינו, כי אז אתם משרתים עם חבר'ה איכותיים." -כולם יודעים איזה אנשים מגיעים לחיל התחזוק- אה סליחה, לוגיסטיקה.

המיונים גם היו ממש קצרים.

1) מילוי שאלון אישי.

2) משימה: לוקחים את כולם החוצה בשביל משימה, מעין מתודה כזאת שבודקת את הכישורים החברתיים וכושר התכנון שלנו.

כל-כך כיף: בלי כל הלחץ והמחשבה שנדרשו בשחקים, בלי הלחץ וזריזות הידיים המזיעות שנדרשו בטיס ובלי המאמץ המסריח והמתיש שנדרש ביום סיירות.

3)משוב, פשוט התקילו חבר'ה באקראי ושאלו מי הכי תרם ומי הכי לא, ולפי האנשים שאמרו בתשובות ידעו אל מי להפנות את השאלה הבאה.

למזלי, לא בלטתי במיוחד, אבל גם לא ישבתי בצד. לא הפנו אלי שום שאלה. וחבל, כי היתי מוכן... היה נכון...

4) ארוחת צהריים:

בצו ראשון מקבלים איזה סנדוויץ' מעפן בשביל היום השלם שאתה שם.

במיונים לטיס לא מקבלים כלום בשביל השעתיים וחצי שאתה שם.

בשחקים לא מקבלים כלום בשביל ה-8 שעות שאתה שם.

בסיירות מקבלים אוכל בסוף... רק שלא נשארתי לסוף.

קצונה ייעודית בחל"ג- 3 וחצי שעות בערך, אפילו פחות: קוסקוס, שניצל ובורקסים.

5) משחק תפקידים: בודקים את חוש האילתור שלך, ואת הבטחון העצמי שלך- ממש שטויות.

6) ראיונות אישיים- בזה אני הכי טוב!

אני לא ממש זוכר שמות של החבר'ה משם, רק את המספרים שחילקו להם ומאיפה הם באו.

אני זוכר ש-4 בא מחור בשם בית דגן.

4: "אתם קונים ביצים בסופר, אני גונב אותם.".

10: "מה?! אתה קוטף ביצים?".

6 (אני): "שנת שמיטה, מותר.".

סביר להניח שעברתי. אבל אני לא ממש רוצה לשרת שם... אני מחקה לבדיקות אצל האורתופד כדי להיות בטוח במצבי הבריאותי, ובפרופיל שאני אקבל מזה... ולפי זה אחליט לאן אני רוצה להמשיך.

כמובן שסיימתי את היום בפורום נחמד של בצופים, אחרי שהמצאתי ליין חדש בל בובות מבוססות על אנשים אמיתיים...

היה נכון!

זוכרים את השאלה שחוזרת על עצמה.

כחול או...וואטאבר?!

חחח הוספתי את בה"ד 6 לקטגוריות בבלוג, מי יודע אולי אני אחזור לשם... ככה או ככה, לצריפין אני חוזר.