לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

†Swine Influenza†


אני חזיר לבן בן לבנים מימי בראשית

Avatarכינוי: 

בן: 18

MSN: 

תמונה



מצב רוח כרגע:



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2010    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

בריזה של אופטימיות


אחרי חודש של כתיבה ממורמרת, הבלוג מתחיל לחזור לעצמו ביד חזקה ובזרועה נטויה.

נתחיל מזה שתור דרומי שמכבד את היותו דרומי אני מתבייש לומר שאני עדיין לא סגור אם המלחה נגמרה או לא, אבל מה שבטוח: בדיחות יש.

 

השלט הזה מופיע בכניסה לבית הספר:

 

פיצוץ נפצים בשטח בית הספר, אסור בהחלט!

 

אמנם, זה כתוב הרבה יותר מפורט, אבל זה הרעיון בכללי.

 

אני יותר אהבתי את הרעיון שלי:

 

הפלת טילי גראד בשטח בית הספר, אסורה בהחלט!

 

כמובן, שאסור לשכוח את הדרך להגן על אשדוד באמצעות החומה הנקראת 'אשקלון', החומה הנקאת 'רובע ט"ו' ופיצוץ גשר עד הלום (כדי שלא יהיה לטילים איך להגיע).

אנשים ממש נעלבו מזה "איך יכולת לשכוח את י"ז?!" הרובע הדרומי ל-ט"ו.

 

ונחזור לעניין של פאבורקי. אמרתי שאין משהו שאני יכול לעשות אחרי שהיא אמרה לי 'לא'.

זה לא אומר שאני כבר לא אוהב אותה... אבל עדיין אין לי מה לעשות בנידון... חשבתי על זה שאי-אפשר לאהוב משהו שלא קיים אז חשבתי שאם אני אהרוג אותה זה יפטור לי את הבעיה... פתאום נזכרתי בסטיקר "הקב"ה, אנחנו אוהבים אותך"- אז כנראה שכן אפשר לאהוב משהו לא קיים.

(יופי מתן, עכשיו אבדת את כל הקהל הדתי.)

 

הבטחתי שעד ה 10.2 לא אדבר על צבא.

הצלחתי פחות או יותר... כי חזרתי מצרפת רק ב-12.

ומאז דיברתי קצת.

 

לפני כמה חודשים, שלחתי בקשה מיוחדת לחמ"ץ והם אמרו שאחרי בירורים עם לשכת גיוס אי-אפשר לגייס אותי.

לפני חודש פניתי אל מדוק קד"ץ ואמרו לי שבגלל שאני 97, אין שום סיכוי שאקבל קד"ץ.

הם סתם מנסים להוריד את הרוח מהמפרשים.

אחרי בירורים עם אנשים שגויסו עם 97, וביום הגיוס אמרו להם "חמ"ץ, שריון או תותחנים.".

ואחרי שיחה עם אדם מתוך החיל (שוב תודה Lear, ראיתי שאחת המשימות שלך בבלוג זה 'להנחיל אופטימיות' אתה יכול לסמן את זה כ'בוצע').

הבנתי שהכל שקרים, ולא רק זה.

לפני שבוע קיבלתי המצלה מהתותחנים למה כדאי לי ללכת לשם. (החילות בצה"ל ממש מנסים למכור את עצמם איזו זנות... ומה הכי זנות? שהם מציעים את עצמם, למרות שאף-אחד לא באמת שואל לאן אתה הולך.).

יום למחרת קיבלתי המלצה מ....

מ...

לא תאמינו...

 

חיל לוגיסטיקה :(...

 

תותחנים אני סימנתי כעדיפות, לוגיסטיקה לא.

 

נחזור לעניין האופטימיות, לא רק שהבנתי שהסיכוים שלי להגיע לחמ"ץ עם כל השקרים של לשכת הגיוס גבוהים, קיבלתי היום, ממש היום, זימון לקד"ץ (אחרי שנאמר לי במפורשות שאין סיכוי שאקבל).

 

ובנימה פאסימית זו אני מחזיר את השידור לאולפן.

 

Happiness and fun for everyone. 

נכתב על ידי , 4/3/2008 14:39   בקטגוריות צבא, קד"ץ, חמ"ץ, מ.צ, משטרה צבאית, תותחנים, לוגיסטיקה, אהבה, אופטימיות, אשדוד, דרום, מלחמה  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



קשה, אבל אני חייב... חדשות אופטימיות לשם שינוי.


אני יודע שהתחייבתי לא לדבר על צבא עד ה-9.

אבל מה לעשות, קשה לא להתעסק בזה.

כמו שחבר שלי אמר "אתה בכתה י"ב, בטח שאתה מתעסק בזה מלא.".

אבל ההורים שלי ממש מתעצבנים, צה"ל השתלט על המוח, אין יום שעובר אצלי במשפחה בלי לדבר על צבא.

אבל יאמר לרשותי שאני באמת מצליח כמעט ולא לדבר על זה עם המשפחה שלי.

אבל אני לא מצליח שלא להתעסק בזה כי אני מקבל מהם מיילים ומכתבים.

מייל ראשון: שינוי במידע האישי, עכשיו יש לי קישור ישר בקיוסק המידע לחידון הלאומי של מדע ובטחון... וואטאבר.

מייל שני: שינוי בנתונים. איזה שינוי, מצויין שמכתב ששלחתי נשלח אליהם ואפילו קיבלתי מכתב חזרה.

אתם קולטים, מכתב שנשלח במיוחד אלי, לא זימון או צו גיוס, מכתב אישי אלי, אני מתחיל להרגיש חשוב. חבר שלי אמר "אני מתחיל להרגיש כמו הרמטכ"ל, כל יום ד.צ." אבל הוא לא קיבל מכתב שרק הוא קיבל או לפחות רק עוד 10 ילדים כמוהו.

ומה אופטימי?

כשפניתי על חמ"ץ הם השיבו לשלילה.

כשפניתי אל לשכת הגיוס, מילת השלילה היחידה שהופיעה היא "אין".

"אין מיונים מקדימים לחמ"ץ.".

אבל מה החיובי? הם אמרו שאם אני רוצה להתגייס לשם אני צריך לפנות לקצין מיון ביום הגיוס עצמו.

אני לא יודע כמה זה אמין, כי נפלתי כבר בכמה פחים של לשכת הגיוס הזו. יכול להיות שהם סתם רוצים להשתיק אותי עד היום של הגיוס, עד שהם ישבצו אותי בגולני ויהיה מאוחר.

אבל אני לא שותק, אני אדרוש לראות קצין מיון לפני הגיוס רק כדי למנוע מהפשלה הזאת לקרות.

 

אני אופטימי:

אני יכול לדמיין כבר את השירות שלי, הדברים הטובים שבו והטובים פחות:

-חיילים שמסתכלים עליך בבוז כי אתה כחול, אפילו שאתה לא מחלק דוחות :(

-לחפש טביעות אצבע על עצמים מזירת פשע, או לגרום לאדם חשוב להפיל אדם חשוד להפיל את עצמו בפח. :)

-הסימן הענקי הזה של ה"מ.צ" שיושב על הכתף :( הוא די מכוער, כמעט לא רואים את המדים איתו. :(

-כובע שוטרים לבן :)

-לא נראה לי שאני אקבל רכב, אבל רק בשביל הסמיילי אני מוסיף את זה :).

ולא באמת אכפת לי קל"ב לא-קל"ב או בסיס סגור/פתוח.

 

שיהיה בהצלחה!

נכתב על ידי , 30/1/2008 19:35   בקטגוריות צבא, צה"ל, מ.צ, מצ"ח, משטרה, משטרה צבאית, אופטימי, אופטימיות, גיוס  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סיפורים של מבוגרים


כשאתה קטן "אליהו הנביא בא לבקר בפסח."

וכשאתה קטן "פיית השיניים תשאיר לך מתנה אם תשים את השן מתחת לכרית".

אבל גם כשאתה קטן עדיין "אין מפלצות מתחת למיטה".

וכשאתה קטן "עד שתיהיה גדול לא יהיה צבא.".

 

וכשאתה גדל אליהו הנביא לא בא לבקר, ופיית השיניים לא שמה כסף או מתנות, ואין מפלצות מתחת למיטה, ולצבא... אתה הולך!

"בכיף." אתה אומר, כי "רק 30% מהמתגייסים מגיעים ליחידות קרביות." -ואתה רגוע.

וכשאתה ממשיך לגדול, או שאתה חורג מהממוצע ואתה אחד מאותם 30% או שמשהו בסטטיסטיקה הזאת דפוק לגמרי.

וגם אחרי שאתה נכנס לתוך אותם 30% אין לך מה לדאוג, כי מעטים הם אלה שנהרגים.

 

אתמול קיבלתי את המנילה שאלון העדפות ליח"ש, ג-רוע.

אחרי שהבטיחו כי האופציה של מצ"ח תופיע לי בשאלון (שקרנים!) נאלצתי להישאר עם שלושה תפקידים שבאמת השם שלהם אומר לי משהו. (וזה כי חייבים לפחות שלושה).

 

מסתבר שאני היחיד שלא קיבל חוברת למילוי בדואר, דבר מוזר, אז התקשרתי ללשכת גיוס ב"ש ונחשו מה...

הודעה מוקלטת. סבבה, אבל איזו הודעה?

 

"לשכת גיוס באר שבע מאחלת לכם חג שמח (??). לא נוכל לענות לפניותיכם בתקופה הקרובה ונחזור רק לאחר החג ביום א' 23 לאפריל 2006".

 

לא, זו לא טעות הקלדה, זה אכן מה שנאמר, אני אחזור על זה שוב.

2006

2006

23 לאפריל, 2006.

איזה יופי! עם תקלות כאלה אני בטוח שאנשים ירוצו להפקיד את החיים שלהם בידיכם.

אני לא יודע אם זו תוצאה של: רשלנות, חוסר איכפתיות, צוות ממש-ממש דפוק (ודאי שדפוק, כי את הטובים שולחים לעזה.), סתם משהו זול ודרומי או פשוט בדיחה של החבר'ה.

 

ולא ויתרתי על התפקיד שאני רוצה, אני עדיין אתעקש ואנג'ס עד שאקבל לפחות מיון קד"ץ למה שאני רוצה, ובמקרה הגרוע: אני לא אעבור (אין סיכוי שאני לא עובר!).

ועד שאקבל תשובה אני יכול להגיד:

 

יאללה מוד"ש!!!

 

לעזאזאל! התחלתי לדבר בקיצורים, כל השנים האלה בצופים נמנעתי מהביטוים 'מחנ"ק', ו'שק"ש'.

ואז אמרו לי "מה תעשה בצבא?" אז היתי אומר "אדבר מהר." אבל כנראה שזה ניצח אותי, אני מדבר בקיצורים.

 

ואגב, מצטער שכל הפוסטים האחרונים הם על צבא כי זה פשוט משהו שממש מטריד אותי בתקופה האחרונה.

 

והנה פזמון שכתבתי בעצמי. יאללה ביי

 

אני אחיה לנצח.

שום דבר לא יהרוג אותי.

אולי כדור במצח.

לא תאונה, לא סרטן, אולי רק ערס מסוכן.

נכתב על ידי , 25/1/2008 12:32   בקטגוריות צבא, מודיעין שדה, מנילה, שאלון העדפות, יח"ש, דרום, מבוגרים, סיפורים, באר שבע, סיפורים, אליהו הנביא, אופטימיות, מוד"ש  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



מלחמת החננות: (פרק 4) בדיחה חדשה: חלק 4 ה-MCR מכה שנית


הרבה זמן לא עודכן פה פרק, אז הנה תקציר של מה שהתרחש לאחרונה:

 

קלרה, יאנק, פטרו, מתיאש, אנדריי, בוריס והילדה הגותית יצאו מהמקלט ונתקלו בטום ותמר: האנימו וההארדוקית.

בעוד קלרה איבדה את הכרה, אנדריי ופטרו לקחו את יאנק אל המעבדה של צוקרמן, בתקווה שהחננה כבר מצא נוגדן ל-MCR ההופך את השותים אותו לאימואים.

בוריס המטאליסט הרוסי התפוצץ לחתיכות על ידי מכת האנרגיה של טום האנימו.

כעת נשארו מתיאש והגותית להילחם נגד שני אימואים חזקים במיוחד.

 

 

חלק 5, ה-MCR מכה שנית:

מתיאש תפס את הלייטסייבר, מסתכל על טום המדמם בכאב מגדמו.

זרועו השנייה של טום עודנה ברשותו, הוא ירה ממנה מטח של כדורי אנרגיה קטנים.

בהנפות מהירות החזיר מתיאש את היריות לאימו הנלחם כמו דמות אנימה.

כדורי האנרגיה טסו לכל מקום, פוגעים גם בתמר ובגותית, אך את מתיאש זה לא הטריד, הוא רק רצה להרוג את האנימו מולו.

הוא החזיר את הנשק לכיסו והושיט את ידו קדימה.

הוא סגר את אגרופו בצורה של חניקה.

 

"עדיין לא הכנסתי אליו כמה מהדברים שהינו צריכים." הסביר ארנון צוקרמן החננה.

"תביא את מה שיש." הפציר בו אנדריי.

פטרו ישב בצד וכיוון את הכינור שלו.

"מה אתה עושה?" שאל אותו אנדריי שהיה נינוח.

הצ'כי שלח מדי פעם מבטים אל יאנק חסר החשק לחיות.

"זה ממש מדהים כל האימו-סטאף הזה." אמר פטרו מעביר את הקשת על כינורו לשמוע את הצליל.

הוא הנהן לשלילה והמשיך לכוון.

"מדהים? זה נוראי!" אמר אנדריי שעוד ניסה לשמור על קור רוח.

""הם רוצים למות, אבל לא מסוגלים לעשות את זה, הם כאילו ממש רוצים את זה. ובמקום למות הם קונים מוסיקה מחורבנת וחותכים את עצמם רק כדי לסבול, שלא לדבר על כל החורים האלה בגוף שגם הם עולים כסף.".

"אני לא מבין.".

"זה סטארט-אפ שיווקי מטורף!" אמר פטרו עם חיוך, עובר עם הקשת על המיתרים בפעם הרביעית.

"אז אתה מוכן למכור את יאנק?".

פטרו לא ענה, הוא ניגן איזו נעימה עממית כדי לוודא שהכינור מכוון.

"אתה רואה את שני הדוודים שם?" שאל ארנון כאשר חזר עם עגלה ועליה דוד מלא בנוזל אפור.

הוא הצביע על שני דוודים המכילים צבעים דומים.

"כל אחד מהם עשוי להיות נוגדן למקרה אחר של אימותרפיה, הבעיה שעדיין לא הכנסתי אליהם את המוסיקה.

"יאנק," אמר פטרו פתאום, כאילו התעלם משיחה.

"אתה רואה מה יש לצוקרמן בעגלה, פתח את המכסה ושאף את זה. זה יביא סוף לסבל שלך.".

"אני מוכן לנסות הכל." השיב הפולני, שמאדם שכל רצונו או לחיות כמה שיותר הפך ליצור שלא רוצה לחיות כלל.

יאנק פתח את המכסה שהיה על דוד הזכוכית. ולקח נשימה עמוקה.

דבר לא קרה.

"תנסה לנגן משהו ליד הדוודים." הציע אנדריי.

פטרו עמד ליד הדוד עם המכסה הפתוח והחל לנגן שיר עממי רומני -דוינה.

"צוקרמן! תראה!" אמר אנדריי המופתע והצביע על המיכל שעמד ליד פטרו, הנוזל האפור נעשה כחול.

"מה?!" צעק צוקרמן בהיסטריה. "תורידו אותה!".

תשומת ליבו של צוקרמן הופנת אל השממית שרצה על המיכל.

פטרו תפס את החיה הקטנה ושם בכיסו.

"אני הולך לשתות משהו." אמר ארנון והלך לכיוון היציאה מהמעבדה.

"אני איתך, פטרו תישאר כאן ותמשיך לנגן, אנחנו נביא לך משהו לשתות." אנדריי הלך בעקבות ארנון.

פטרו ויאנק נשארו לבד במעבדה.

"למה ללכת כל-כך רחוק כדי לשתות?" שאל פטרו כאשר הוציא את השממית מכיסו.

"יש כאן מספיק חומר, לא?".

ידו נאבקת מעט ביצור שלא ייברח, ולבסוף הוא טבל אותו במיכל הכחול.

הוא הוציא את השממית מהמיכל ופנה אל השניים האחרונים שהחליפו את צבעם גם הם.

אחד הפך לצהוב והשני לאדום.

 

טום האנימו נפל על המדרה ללא רוח חיים.

מתיאש פתח את ידו הקמוצה שבעזרתה חנק את טום ממרחק.

כעת היה פנוי לסייע לגותית, שישבה נשענת על הקיר, שוטטת דם ללא רוח חיים.

הוא התכוון למשוך את הלייטסייבר שלו החוצה.

שלושה מחטים דקות, גמישות ושחורות ננעצו בזרועו.

לפתע הרגיש ההונגרי חלש.

הוא נפל על הברכיים וראה את ההארדקורית מתקדמת אליו.

"מרגיש חלש ווזווז?" שאלה את מתיאש.

"זה לא נגמר..." הוא אמר. "זה לא נגמר!".

"עכשיו אתה חלש, לאט-לאט גם תרגיש בודד ועצוב.".

מתיאש רק עצם את עיניו וחשב על הדבר שהכי משמח אותו- סבל של מישהו אחר.

בינתיים, המשיך גופו להחלש, הוא פתח את העיניים וראה את תמר מתכוננת לשלוח אליו משהו אפל וחזק, משהו שיהרוג אותו.

הוא שוב עצם את עיניו בחלשה.

הוא לא ייתן למישהו להמית אותו ככה!

הוא הרגיש את האדמה רועדת תחתיו, הוא יכל לשמוע נהמות מאיימות. האם כך נראה המוות?

מתיאש פתח את עיניו בשנית.

מפלצת דמויית זוחל ענקית בגובה 2.5 אפילו 3 מטרים נהמה נהימה חזקה על תמר.

מוסיקת כינור ליוותה את הנהמה האכזרית- הדוינה של פטרו.

"יו זעס א מחייע, מער צוקער...".

"היי מתיאש!" צעק הרומני, ממשיך לנגן ולשלוט על החיה הענקית שהיתה עד לפני כמה דקות שממית קטנה.

"הכר את MCR: My Chemical Romania.".

"מי היה מאמין שחיי ינצלו על ידי רומני." הרהר לעצמו ההונגרי. "עם שאפילו לא יודע להילחם ואיכשבו, לקח לנו את טרנסליבניה.".

תמר טענה בגופה כל אנרגיה אפלה שיכלה לקלוט: כמו למשל השנאה מראשו של מתיאש.

היא היתה טעונה בכל כך הרבה אנרגיה אפלה שיכלה להביא חושך לאילת באמצע הבוקר בחודש אוגוסט.

כל-כך הרבה אנרגיה ששוה בעוצמתה לשתי פצצות-... לשני רימונים.

פטרו המשיך לנגן, תמר תכננה להרוג את המפלצת.

MCR פשוט פתחה את פיה מלא השיניים החדות ומזיל הריר.

נגיסה אחת. ועוד אחת. תמר ירדה אל תוך קיבתה של המפלצת.

"איך הכנת את הדבר הזה?" שאל מתיאש.

"הנוגנדים לכימיקל רומאנס בתערבות קצת.. איך לקרוא לזה... רומניות... עכשיו אני מוכן להתשמש בה כדי להתעשר.".

"אתה יודע שהיא טעונה עכשיו בכל-כך הרבה הארדקור דיכאון, שאין סיכוי שהיא תרקד עוד לצלילי הכינור שלך.".

"שכחת מתיאש? היא מערבת בתוכה רומניות. רומנים לעולם לא נכנסים לדכאונות. 'דכאון' ו-'רומני' אלו שני הפכים.".

משפטו של פטרו נקטע ברעש פיצוץ, שמיד לאחריו הגיע גשם של דם ירוק, עצמות ואיברים פנימיים וחיצוניים.

"אולי לא נכנסים לדכאונות." הסכים מתיאש. "אבל אתם כן מסוגלים להתפוצץ לחתיכות אם מפעילים עליכם מספיק כוח.".

פטרו הסתכל על חתיכותיה של MCR שפוזרו לידו, הוא לא ידע אם לבכות או לא.

"לפחות נפתרנו מבעיית ההארדקור, לא?".

"לא... יש עוד הרבה עבודה: להעיר את קלרה, לרפא את יאנק אבל הכי חשוב, להתקלח...".

נכתב על ידי , 11/1/2008 15:59   בקטגוריות אשכנזים, רומנים, רומניה, צ'כי, פולק, פולני, פולנים, ניסוים, ניסוי, מטאליסטים, ווזווז, הונגרי, אנימה, אנימהוליק, אימואים, אימו, אופטימיות, emo, anti emo alliance, anti emo  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אלימות, אלימות, שביתה, אלימות, ספורט ובנימה אופטימית זו: יהיה טוב...


כבר חודשים שאני מנסהל הזרים את כולם לעשות דברים אופטיים בבלוגים כדי להפוך את האינטנט למקום טוב יותר.

אבל הרוב חבורה של ילדים בכיינים שהופכים אותו למקום אפל.

בנימה אופטימית זו, נתחיל את הפוסט:

ראיתי אתמול תכנית בערוץ 8 על זיהום ואפקט החממה, תוך 25 שנה כדור הארץ מכפיל את כמות הפיכסה שיש לו באוויר.

אבא שלי אמר שתוך 300 שנה העולם כבר לא יהיה קיים... אופטימי.

במקום לטנף את האוויר והים כדי לייצר חשמל אפשר לנצל את אחד הדברים הפחות טובים שי לנו בארץ- שמש.

כן אני שונא את השמש, יש לנו יותר מדי שמש, וחם כאן ממש. אז למה לא לנצל את החום הזה כדי ליצור קצת אנרגיה, תחשבו על קולטי שמש לכל משפחה שמספקים להם את כמות האנרגיה היומית, וככה לא צריך לשלם חשבונות חשמל.

גאוני!

 

בנימה אופטימית זו נעבור לנושא השני-

שביתה:

כשהשביתה החלה (זה היה יום רביעי), התחלתי לעשות את השיעורים שהיו לי ליום ראשון. אמרתי לעצמי שאין סיכוי שאנחנו עוברים יום ראשון אחד עם השביתה זאת, והיא תיפסק עד יום שישי.

וצדקתי בחצי הראשון, לא עברנו יום ראשון אחד אלא ארבעה.

מחר תתקיים עצרת למען בסימן שיפור איכות החינוך ובמטרה לסיים את השביתה הזאת.

בעצרת ישתתפו זמרים לא מוכרים, וכאלה שהקשר בינהם לחינוך הוא מקרי בהחלט (היהודים, סיבה מספיק טובה להיות אנטישמי.).

השביתה, אני מאמין, היה צריכה להיגמר היום, היום, יום שישי ה-16 לנובמבר, כולנו הינו צריכים להיות בבית-ספר. למה לא הלכנו? כי אז לא היתה סיבה לקיים את העצרת STOP! (העצרת היא לשיפור איכות החינוך ולא קשורה למשכורת המורים. דבילדבילדבילדבילדביל!).

בכל אופן, יום ראשון, אם תרצו ואם לא, אתם (ואני) הולכים לבית ספר. וזאת לא הבטחה זו השערה.

הגיע הזמן לסיים את השיעורים ליום ראשון. כי יכול להיות שגם צדקתי בחצי השני והשביתה לא תימשך עד יום ראשון הקרוב.

 

בנימה אופטימית זו נעבור לנושא הבא-

אלימות:

יצא לי לשמוע, לא פעם, לא פעמיים ולא שלוש, אלא עשרות פעמים "נוער משועמם הוא נוער אלים, צריך לדאוג ליותר מקומות בילוי.".

הפתרון שכולם מציעים לאלימות ברחובות: מועדונים ותעסוקה.

אבל מה הפתרון לאלימות במקומות בילוי? רחובות?

הילדים שזרקו חזיזים במשחק כדורסל, אני מאמין שהיה להם הרבה מה לעשות, כמו ללכת לצפות במשחק.

הספורט בעארץ מדרדר מרגע לרגע. כדורסל משחק משעמם, והוא בכלל לא ללבנים. וכדורגל... טוב לראות 22 בבונים רצים אחרי כדור, אני לא מבין מה הטעם.

חשבתי להחיות מחדש את ספורט הגלדיאטורים שהיה נהוג ברומא, גם ככה השמחקים נגמרים באלימות, לא? פשוט נעשה ספורט חדש בו אלימות היא לא הדרך, היא המטרה.

 

ובנימה אופטימית זו נאחל לכל האופטימים שאוהבים את החיים ולא מתבכיינים כמו חבורה של ערסים שהעולם דופק אותם בת** (אפילו שהם נהנים מזה) שיהיה עד 120, אל תצאו לא מוגנים מהבית (התחממות גלובלטית, חור באוזון או סתם ילד עם סכין.)

ושיהיה לכולנו בהצלחה בלימודים (או שביתה מהנה).

 

ובנימה אופטימית זו אני מעלה את בוב מארלי מהמתים

"Don't worry about a thing, 'Cause every little thing is gonna be alright. Singin': "Don't worry about a thing, 'Cause every little thing is gonna be alright!" Rise up this mornin', Smiled with the risin' sun, Three little birds Pitch by my doorstep Singin' sweet songs Of melodies pure and true, Sayin', ("This is my message to you-ou-ou:") Singin': "Don't worry 'bout a thing, 'Cause every little thing is gonna be alright." Singin': "Don't worry (don't worry) 'bout a thing, 'Cause every little thing is gonna be alright!" Rise up this mornin', Smiled with the risin' sun, Three little birds Pitch by my doorstep Singin' sweet songs Of melodies pure and true, Sayin', "This is my message to you-ou-ou:" Singin': "Don't worry about a thing, worry about a thing, oh! Every little thing is gonna be alright. Don't worry!" Singin': "Don't worry about a thing" - I won't worry! "'Cause every little thing is gonna be alright." Singin': "Don't worry about a thing, 'Cause every little thing is gonna be alright" - I won't worry! Singin': "Don't worry about a thing, 'Cause every little thing is gonna be alright." Singin': "Don't worry about a thing, oh no! 'Cause every little thing is gonna be alright!

נכתב על ידי , 16/11/2007 12:03   בקטגוריות התחממות גלובלית, ספורט, כדורגל, כדורסל, אלימות, שביתה, גלדיאטורים, חינוך, זיהום, אופטימי, אופטימיות  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



22,496
הבלוג משוייך לקטגוריות: אקטואליה ופוליטיקה , ציונות , תקשורת ומדיה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לVouzvouz Brasso אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Vouzvouz Brasso ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)