†Swine Influenza†

ראיתי היום לראשונה בחיי את הסרט קזבלן (וגם את זה ראיתי מהאמצע).

סרט קצת  אבל בגלל התקופה לא בגלל שהוא ישראלי, הסרט מציג )כמו כל סרט קאלט ישראלי אחר) מציג את התקופה והחברה הישראלית בה מתרחשת העלילה (לצורך העניין שנת 73, לפני מלחמת יום הכיפורים).

כל המתחים העדתיים, הסטריאוטיפים והאשכנזים שדופקים את השחורים... כמובן שכדי לא ליצור הסטה אז דופקים גם אשכנזים אחרים, אבל קשה לפספס את מטרת המחבר.

בסרט גם הופיע המילה 'ווזווז' כמה וכמה פעמים.

אז מה צריכים לעשות בשביל להפוך סרט ישראלי לקאלט?

גזענות!

והרבה, הרבה סטראוטיפים

אז ראינו את הגיבור המרוקאי העבריין טוב הלב והאומלל (כמו בכל סרט) שיצא אחרי 1970.

(בסרטי אבי ביטר מוחלף המרוקאי בתורכי- רק אלו אינם סרטי קאלט).

הפולנים (כמו בכל סרט בכלל) שמאופיינים באופי הפולני, הבישול הגרוע, והניג'סיות במיוחד לילדים שלהם. לא עשירים במיוחד אבל דואגים שהבן שלהם ייתחתן עם בת של רופא.

הרומני הקומבינטור- בסרט הזה לא הופיע הרומני הקומבינטור אבל הוא מופיע בהרבה סרטי קאלט אחרים דווקא בתור אחת הדמויות שמופיעות כקורבן לעוני ולאפלייה.

ההונגרי הרשע- כן, זו לא המצאה שלי. שם ההונגרי המתורבת והרשע, הוא באמת ההונגרי המתורבת והרשע.

התימני הרוקד והשר

האשכנזי הכללי והרשע- לא ידוע מאיזה מוצא בדיוק, על-פי השם ניתן להניח שמזרח אירופאי. תמיד מחזיק בתפקידים בכירים בעירייה או במקומות כאלה ואחרים, או ממלא את הפקודות של הבכירים ומטרתו להעיף את הדיירים מהבתים שלהם או להרוס את הבתים כדי לבנות קניון או בתים חדשים.

לרוב מסיים במשפט "זה ייגמר בבית משפט!" או משהו כזה.

הייקע- הגרמני האצילי והפלצן שגר בדירת פאר בתל-אביב והבת שלו מתאהבת בארכי-פרכי מהרחוב.

וכמובן העיראקי הלירי- בכל סרט יש אחד כזה, וזה גם לרוב אותו שחקן (עיראקי, יש אחד כזה גם בכוכבים של שלומי, שזה סרט חדש יחסית.) שמלא בחכמת חיים ונותן משפטי חכמה חדים כאלה על החיים וכל מיני מטאפורות. אם יש לכם אחד כזה עשיתם סרט לתאפרת מדינת ישראל.

ד"א, בלי קשר לפוסט, אתמול יצא משהו שלא קרה לי מעולם: התנשקתי עם שתי בחורות שונות בטווח זמן של בערך חצי שעה מאחת לשנייה.

מטורף!

Based on a real story, combined with an orginal cast.

Kastravets: Remember when you asked me to spy on Faworky?

Lokum: Yes, anything new?

Kastravets: Brand new news, actually for me it's old, but for you...

Lokum: How much you for it?

Kastravets: I just wanna see your face when you hear it...

Lokum: Speak Romanian!

Kastravets: Choose your next words carfully, Turk, they might be your last.

Lokum: So speak... please...

Kastravets: It's Faworky she's-

Lokum: Don't tell me! She's got someone, the Indo.

Kastravets: No. not the Indo. She has never been-

Lokum: It was a lie?

Kastrvaets: Hmm... Yeah

Lokum: You lied to me?

Kastravets: I've never said that, it was a lie that someone else has told you.

Lokum: So who is it? Who is he?

Kastravets: I was not talking about a-HE.

Lokum: What are you saying Romanian?... No! Faworky is lesbian.

Kastravets: You said that...

Lokum: But how-how do you know? How can you be so sure?

Kastravets: I guessed that after asking her to date...

Lokum: You asked her to date? I'll kill you!

Kastravets: No man Romanian or Turk no man threatens a spy!

Lokum: You bring the ill-news and lies of Indo boys to my door's steps. You insult my queen. You threaten my love with homosexuallity and dating! Oh, I've chosen my words carefully, Romanian. Perhaps you should have done the same!

Kastrvets:This is blasphemy! This is retardation !

Lokum: Retardation ? THIS IS TURKY!

מישהו מוכן להסביר לי, בבקשה, מאיפה באים השמות היצירתיים למאכלים.

כשתשאל מקומי בהונגריה "מה פירוש 'גולאש'" הוא יגיד רוטב אדום כזה, עם תפוחי אדמה ובשר בקר, ויש עוד כל מיני גרסאות עם תבלינים כאלה ואחרים.".

זה מביא אותי לכתוב את הפוסט הזה. פסוט שהקשר בינו לבין המציאות מקרי לחלוטין.

מרוקו 1531:

בבית מרוקאי יהודי, מתכוננים לקראת יציאת החג... לא תנחשו איזה...

האישה מבשלת ומגלה שאין לה בכלל תכניות לבישול.

"אע, משה!" צועקת האישה.

הבעל לא עונה.

היא בודקת שוב על המדף, אין בשר.

"אע משה!" צועקת עוד פעם.

"כן, כפרע, ז'ין עיניים, פרוטז'ות." עונה הבעל הקול עמום, לאחר ששומע אותה בקושי כי הוא כמה רחובות משם.

"מה לעשות לאכול?".

"כן, ז'ין," עונה לה הבעל.

"מה לעשות לאכול?" היא צועקת שוב מבעד למרחקים.

"כן כפרע, גם אני אוהב אותֶך".

"יא בן כחבע, מה להכין?!".

"הו, כפרע, יש כנפיים, וחיה כז'את שעוה "מו-מו" ז'ה, אז' בפלטה. היבנת?".

בגלל המרחק העצום, מבינה האישה "כנפיי ומו...פלטה."

אז היא מכינה מה שנראה לו כמו כנפה ומו-פלטה.

רומניה 1531: (זרקתי שנים באקראי, הם יצאו זהות בפוקס)

בכפר עני ושכוח, הגיע עגלה תוהה, הרכב לא נראה באופק, רק סוס עם עגלה, ובתוך העגלה שקים של חומר צמחי וצהוב שהגיע מ"הולם החדש".

כמובן שבאירוםה, לא ידעו אז מה זה תירס, והצמח (עם הרבה-הרבה דמיון) הזכיר חיטה, לקחו את הצמח אל הטוחן, שייעשה ממנו קמח.

לאחר מכן בישלו את הקמח (לא אפו, בישלו, רק עכשיו אני שם לב שממליגה מבשלים.).

בא ראש הכפר וטעם...

בא אישתו של ראש הכפר וטעמה...

"זה לא כמו הלחם שלי, זה אפילו לא אותה ליגה.".

"בטח שאותה ליגה." ענה הבעל, "זה אפילו האמא של הליגה, זה ממליגה.".

אני רואה שהפוסט לא זור לשום דבר מצחיק, אז אסיים בזה.

קניידאלאך:

הקניידלים היו מסדר אבירים יהודים שהיו יוצאים למסעות טבח, שחיטה וביזה בדרום בהם שחטו ג'ירפות, פילים, תנינים, מופלתות וספרדים.

זה הכל להיום.

הרבה זמן לא עודכן פה פרק, אז הנה תקציר של מה שהתרחש לאחרונה:

קלרה, יאנק, פטרו, מתיאש, אנדריי, בוריס והילדה הגותית יצאו מהמקלט ונתקלו בטום ותמר: האנימו וההארדוקית.

בעוד קלרה איבדה את הכרה, אנדריי ופטרו לקחו את יאנק אל המעבדה של צוקרמן, בתקווה שהחננה כבר מצא נוגדן ל-MCR ההופך את השותים אותו לאימואים.

בוריס המטאליסט הרוסי התפוצץ לחתיכות על ידי מכת האנרגיה של טום האנימו.

כעת נשארו מתיאש והגותית להילחם נגד שני אימואים חזקים במיוחד.

חלק 5, ה-MCR מכה שנית:

מתיאש תפס את הלייטסייבר, מסתכל על טום המדמם בכאב מגדמו.

זרועו השנייה של טום עודנה ברשותו, הוא ירה ממנה מטח של כדורי אנרגיה קטנים.

בהנפות מהירות החזיר מתיאש את היריות לאימו הנלחם כמו דמות אנימה.

כדורי האנרגיה טסו לכל מקום, פוגעים גם בתמר ובגותית, אך את מתיאש זה לא הטריד, הוא רק רצה להרוג את האנימו מולו.

הוא החזיר את הנשק לכיסו והושיט את ידו קדימה.

הוא סגר את אגרופו בצורה של חניקה.

"עדיין לא הכנסתי אליו כמה מהדברים שהינו צריכים." הסביר ארנון צוקרמן החננה.

"תביא את מה שיש." הפציר בו אנדריי.

פטרו ישב בצד וכיוון את הכינור שלו.

"מה אתה עושה?" שאל אותו אנדריי שהיה נינוח.

הצ'כי שלח מדי פעם מבטים אל יאנק חסר החשק לחיות.

"זה ממש מדהים כל האימו-סטאף הזה." אמר פטרו מעביר את הקשת על כינורו לשמוע את הצליל.

הוא הנהן לשלילה והמשיך לכוון.

"מדהים? זה נוראי!" אמר אנדריי שעוד ניסה לשמור על קור רוח.

""הם רוצים למות, אבל לא מסוגלים לעשות את זה, הם כאילו ממש רוצים את זה. ובמקום למות הם קונים מוסיקה מחורבנת וחותכים את עצמם רק כדי לסבול, שלא לדבר על כל החורים האלה בגוף שגם הם עולים כסף.".

"אני לא מבין.".

"זה סטארט-אפ שיווקי מטורף!" אמר פטרו עם חיוך, עובר עם הקשת על המיתרים בפעם הרביעית.

"אז אתה מוכן למכור את יאנק?".

פטרו לא ענה, הוא ניגן איזו נעימה עממית כדי לוודא שהכינור מכוון.

"אתה רואה את שני הדוודים שם?" שאל ארנון כאשר חזר עם עגלה ועליה דוד מלא בנוזל אפור.

הוא הצביע על שני דוודים המכילים צבעים דומים.

"כל אחד מהם עשוי להיות נוגדן למקרה אחר של אימותרפיה, הבעיה שעדיין לא הכנסתי אליהם את המוסיקה.

"יאנק," אמר פטרו פתאום, כאילו התעלם משיחה.

"אתה רואה מה יש לצוקרמן בעגלה, פתח את המכסה ושאף את זה. זה יביא סוף לסבל שלך.".

"אני מוכן לנסות הכל." השיב הפולני, שמאדם שכל רצונו או לחיות כמה שיותר הפך ליצור שלא רוצה לחיות כלל.

יאנק פתח את המכסה שהיה על דוד הזכוכית. ולקח נשימה עמוקה.

דבר לא קרה.

"תנסה לנגן משהו ליד הדוודים." הציע אנדריי.

פטרו עמד ליד הדוד עם המכסה הפתוח והחל לנגן שיר עממי רומני -דוינה.

"צוקרמן! תראה!" אמר אנדריי המופתע והצביע על המיכל שעמד ליד פטרו, הנוזל האפור נעשה כחול.

"מה?!" צעק צוקרמן בהיסטריה. "תורידו אותה!".

תשומת ליבו של צוקרמן הופנת אל השממית שרצה על המיכל.

פטרו תפס את החיה הקטנה ושם בכיסו.

"אני הולך לשתות משהו." אמר ארנון והלך לכיוון היציאה מהמעבדה.

"אני איתך, פטרו תישאר כאן ותמשיך לנגן, אנחנו נביא לך משהו לשתות." אנדריי הלך בעקבות ארנון.

פטרו ויאנק נשארו לבד במעבדה.

"למה ללכת כל-כך רחוק כדי לשתות?" שאל פטרו כאשר הוציא את השממית מכיסו.

"יש כאן מספיק חומר, לא?".

ידו נאבקת מעט ביצור שלא ייברח, ולבסוף הוא טבל אותו במיכל הכחול.

הוא הוציא את השממית מהמיכל ופנה אל השניים האחרונים שהחליפו את צבעם גם הם.

אחד הפך לצהוב והשני לאדום.

טום האנימו נפל על המדרה ללא רוח חיים.

מתיאש פתח את ידו הקמוצה שבעזרתה חנק את טום ממרחק.

כעת היה פנוי לסייע לגותית, שישבה נשענת על הקיר, שוטטת דם ללא רוח חיים.

הוא התכוון למשוך את הלייטסייבר שלו החוצה.

שלושה מחטים דקות, גמישות ושחורות ננעצו בזרועו.

לפתע הרגיש ההונגרי חלש.

הוא נפל על הברכיים וראה את ההארדקורית מתקדמת אליו.

"מרגיש חלש ווזווז?" שאלה את מתיאש.

"זה לא נגמר..." הוא אמר. "זה לא נגמר!".

"עכשיו אתה חלש, לאט-לאט גם תרגיש בודד ועצוב.".

מתיאש רק עצם את עיניו וחשב על הדבר שהכי משמח אותו- סבל של מישהו אחר.

בינתיים, המשיך גופו להחלש, הוא פתח את העיניים וראה את תמר מתכוננת לשלוח אליו משהו אפל וחזק, משהו שיהרוג אותו.

הוא שוב עצם את עיניו בחלשה.

הוא לא ייתן למישהו להמית אותו ככה!

הוא הרגיש את האדמה רועדת תחתיו, הוא יכל לשמוע נהמות מאיימות. האם כך נראה המוות?

מתיאש פתח את עיניו בשנית.

מפלצת דמויית זוחל ענקית בגובה 2.5 אפילו 3 מטרים נהמה נהימה חזקה על תמר.

מוסיקת כינור ליוותה את הנהמה האכזרית- הדוינה של פטרו.

"יו זעס א מחייע, מער צוקער...".

"היי מתיאש!" צעק הרומני, ממשיך לנגן ולשלוט על החיה הענקית שהיתה עד לפני כמה דקות שממית קטנה.

"הכר את MCR: My Chemical Romania.".

"מי היה מאמין שחיי ינצלו על ידי רומני." הרהר לעצמו ההונגרי. "עם שאפילו לא יודע להילחם ואיכשבו, לקח לנו את טרנסליבניה.".

תמר טענה בגופה כל אנרגיה אפלה שיכלה לקלוט: כמו למשל השנאה מראשו של מתיאש.

היא היתה טעונה בכל כך הרבה אנרגיה אפלה שיכלה להביא חושך לאילת באמצע הבוקר בחודש אוגוסט.

כל-כך הרבה אנרגיה ששוה בעוצמתה לשתי פצצות-... לשני רימונים.

פטרו המשיך לנגן, תמר תכננה להרוג את המפלצת.

MCR פשוט פתחה את פיה מלא השיניים החדות ומזיל הריר.

נגיסה אחת. ועוד אחת. תמר ירדה אל תוך קיבתה של המפלצת.

"איך הכנת את הדבר הזה?" שאל מתיאש.

"הנוגנדים לכימיקל רומאנס בתערבות קצת.. איך לקרוא לזה... רומניות... עכשיו אני מוכן להתשמש בה כדי להתעשר.".

"אתה יודע שהיא טעונה עכשיו בכל-כך הרבה הארדקור דיכאון, שאין סיכוי שהיא תרקד עוד לצלילי הכינור שלך.".

"שכחת מתיאש? היא מערבת בתוכה רומניות. רומנים לעולם לא נכנסים לדכאונות. 'דכאון' ו-'רומני' אלו שני הפכים.".

משפטו של פטרו נקטע ברעש פיצוץ, שמיד לאחריו הגיע גשם של דם ירוק, עצמות ואיברים פנימיים וחיצוניים.

"אולי לא נכנסים לדכאונות." הסכים מתיאש. "אבל אתם כן מסוגלים להתפוצץ לחתיכות אם מפעילים עליכם מספיק כוח.".

פטרו הסתכל על חתיכותיה של MCR שפוזרו לידו, הוא לא ידע אם לבכות או לא.

"לפחות נפתרנו מבעיית ההארדקור, לא?".

"לא... יש עוד הרבה עבודה: להעיר את קלרה, לרפא את יאנק אבל הכי חשוב, להתקלח...".

פיק-אפ-טראק שחור חנה בקרבת המקלט של פטרו. ממש מאחורי ואן שמעולם לא חנה שם.

שלוש דמויות בלונדיניות יצאו משם.

דלת המקלט היתה פתוחה לרווחה.

פטרו נכנס, גורר את יאנק ואחריו קלרה.

על הספה הישנה ישבה לאה, שברחה לילה קודם, חתכים כרושים על זרועה, מימינה ישב פיס ומשמאלה אדם זר, צעיר כבן 20, הוא לבש חולצת צווארון שחורה ולנחירו עגיל.

"פטרו?" שאל פיס שלא היה מסטול כעת.

לאה והאיש הזר שלחו אליו ואל חבריו מבטים.

הווזווז הרומני התעלם מהמבטים, התקדם לעבר פיס וכיפכף אותו חזק, כאפה עם כף היד, ואז אחת עם גבה.

"אידיוט! אידיוט! היפי מטומטם! אידיוט! חשישניק! מפגר! לא מספיק הכנסת את השרמוטה הזאת תמר, עכשיו הבאת לי לפה עוד איזה פאנקיסט מהרחוב! אני אחסל אותך!".

פטרו עצבני לעיתים נדירות, זה קורה לרוב על רקע כלכלי.

פטרו הרים את פיס מחולצתו.

"פיס-אוף-שיט!".

"לאה הביאה אותו!".

"בך אני אטפל אחר-כך, מנקש עשבים. את!" כעת פנה פטרו אל לאה אחרי שעזב את החשישניק.

"גם ברחת, וגם הבאת לי את היצור הזה?!" ידו של פטרו תפסה חזק בשיערה של לאה, אך ידו של הזר נסגרה על זרועו ומנעה ממנו לעשות דבר נוסף.

"ואתה! נכנס לשטח הפרטי שלי, ומאז לגעת בי, תעיף את זרועות הזבל שלך ממני.".

"לפני שאתה צועק, פרא אדם. תקשיב...".

"'פרא אדם'?!" פלט פטרו.

"אני שגיא." אמר הפאנקיסט. "מ'מהפך', מצאתי את לאה ברחוב, מנסה לשים קץ לחייה לא רחוק מאיפה שנמצאה גופתו סטאס. היא הביאה אותי לפה- ל'בית שלה', עכשיו כשאני רואה איך הבעלים מתייחסים לדיירים אני מבין למה הם מתאבדים. אתה לא יכול להתייחס אליהם ככה, לילדים האלה קשה בחיים, גם ברחו מהבית האמיתי שלהם כדי לבוא לגור תחת חסותך ואתך ככה...".

"תקשיב לי, ילד, איש, דבר, מה שלא תיהיה, אני לא באתי ואמרתי לך... 'תוריד את החישוק המכוער מהנחיר, זה זוועתי.'".

"ודאי, שלא זה לא עניינך איך אני נראה.".

"וזה גם לא עניינך מה אני עושה בדיירים שלי, או כמה כסף אני לוקח מהם, פרצוף טבעת!".

"כסף?! הם חיים ברחוב ואתה לוקח את המעט שנותר להם.".

"אילו ידידי יאנק היתה בטבעו הוא היה אומר לך עכשיו 'מה אפכת לך, זה שלך?!', אבל תראה מה עשו לו!" פטרו הצביע על יאנק שעמד בסמוך לקלרה.

"אני לבד בעולם?" שאל יאנק.

"אני יכול לטפל בחבר שלך, אבל איך אתה יכול להתייחס ככה אל אנשים, אל בני אדם? יש להם זכויות.".

"'זכויות', מה אתה מאמנסטי?".

"לידיעתך אני אכן חבר באמנסטי...".

עיניו של פטרו נפקחו לרווחה.

הוא יישר מבטו אל לאה ומשך אותה מאוזנה.

"אתה הכנסת לי אמנסטיונר לשטח?!" הוא צעק.

דמעות נוספות הצטרפו לדמעות שכבר היו על לחייה.

שגיא קמץ אגרוף ואיים:

"איך גבר מעז להכות אישה?".

פטרו הסתכל על הורידים הבולטים בזרועו של שגיא שהסגירו שרירים חזקים, הוא הבין כי אסור לו להתעסק עם הבריון.

"מוזר לשמוע הערות כאלה מפרחח." אמר פטרו ושחרר את לאה.

הוא החל להתרחק ממנה.

"אבל, מה שתגיד...." הוא אמר כאשר התקרד אל קלרה והניח את ידו על כתפה. "אין זה יאה לגבר להכות אישה... היא כולה שלך קלרה.".

פטרו נתן דחיפה קלה למושבניקית והיא הסתערה על הילדה האימואית.

היא תפסה אותה בשיערותיה ודפקה את פניה בקיר הסמוך.

"אתה מפלצת!" אמר שגיא.

"לא," השיב פטרו. "אתה המפלצת, אני הצייד.".

הפאנקיסט רתח כעת.

הוא הסתער על פטרו וניסה לתפוס אותו, אבל הרומני היה מהיר מדי.

במקום זאת אחז בחוזקה בצווארו של יאנק.

"אני אהרוג אותו!" צעק שגיא.

"אמנסטיונר, אעלק." אמר פטרו.

"תשחררי אותה!".

לאה היתה מרותקת לרצפה כאשר פניה מדממות וגופה צמוד לרצפה על ידי מגפה של קלרה.

ידיו של שגיא התהדקו על צווארו של יאנק...

"אני אהרוג אותו." חזר שגיא.

קלרה רק דרכה חזק ותר על האימואית.

"אני אהרוג אותה קודם...".

פטרו התסכל על חברו יאנק שחייו בידיו של הפאנקיסט.

ואז עיניו נדדו על האימואית שנמעכת על ידי קלרה המושבניקית.

ולבסוף אל פיס.

פטרו פעל בשנייה אחת.

הוא תפס את פיס החולצתו והצמיד אותו לקיר בכוח.

"אין לי מושג מה יקרה למי," הוא אמר "אבל מה שבטוח אני אהרוג אותו.".

כך הם עמדו שם, שלושתם, לכל אחד חיים של מישהו אחר מונחות בידו.

מגפה של קלרה דורכת חזק.

ידיו של פטרו מכות.

וידיו של שגיא חונקות את הפולני שהפך בעל כורחו לאימו...

מה יקרה לווזווז הפולני?

האם יבואו חייו לקיצם, או שמה נגזר עליו להמשיך לחיות את החייו כאימו אובדני... עד שייתאבד כמובן....