†Swine Influenza†

רגע!

לפני שאת קוראת את הפוסט, אם את בהריון, יש להודיע לפני

התכתבות מיילית עם חבר טוב מהבית ספר חשפה בפני את הפרטים הבאים:

קודם אני רוצהל הבהיר שהבן אדם המדובר הוא אחד האנשים הכי חנונים שאני מכיר, הבחור עם הציונים הכי טובים בבית-ספר, זה שכל המורות מפרגנות לו, מחמיאות לו ורצו שנהיה כמוהו - לא יצא!

אולי חחנה זו מילה כבדה מדי, כי הוא לא היה מתעסק בידע כללי יותר מדי, רק מה שנגזר בתחומי הבית ספר. ילד טוב, מצטיין בערבית, מטמתיקה ועוד כמה דברים כאלה...

ווזווז: מה קורה איתך? לא שמענו ממך מלא, ראיתי את  הסרטונים שלכם, כמעט טובים כמו "פיקוד העורף שלום- שלום, פיקוד העורף". אתם תגיעו לאוסקר.

מ: חחח יא סטלן (מילה שהוא מעולם לא השתמש בה לפני.) אני מרותק 11 יום לבסיס.

ווזווז: אתה מרותק, על מה? איך?! אתה?!?!

מ: בגלל אנשים כמוך, תפסו אותי חוצה שלא במעבר חצייה.

ווזווז: חחח מה אתה בוכה? אני סוגר 11 גם בלי להיות מרותק.

בכלל דברים מוזרים עברו בשבועות האחרונים.

כבר אמרתי לכם שהבנות הכי מושלמות בצה"ל (וגם הכי סנוביות, לצערי) מגיעות לטיס. זהת וצאה של העובדה שיש נטייה לחטוף כוסיות לח"א, אבל הכוסיות באמת מגיעות ליחידות הלוחמות. בקיצור, ח"א (הרבה כוסיות) + "לוחמה (הכי כוסיות)= טיס, נ"מ.

ואתם בטח אומרים "מה, לוחמות? הם בחורילות.", כן, זה די קיצוני העניין, או ממש יפות, הוא ממש מגועולות כדי להבליט את היופי של חברותיהן.

ואם זה לא מספיק, גיליתי שיש מצבור שלם של בחורות יפייפיות בחיל שהכי לא תצפו שהם יהיו שם.

חי"ר.

כן רבותי, היתי באחד הבסיסים שלהם השבוע.

"בן אדם, תראה מה זה, יש כאן יותר בנות מבמשטרה הצבאית, זה לא פייר, ואחרי זה החי"רניקים בוכים שהם לא ראו בחורה 21 ימים. זה מטורף. אני חותם 55, אני עובר לנח"ל.".

"למה דווקא נח"ל? למה לא לכפיר?".

"מה אתה דפוק?! אני אשכנזי!".

ולמה להתעסק רק ביפות, זה לא פוליטקלי קורטקט, וטוב שככה, אני נגד פוליטקלי קורקט, זה בזוי ופסול.

אבל אם יש כל-כך יפות בחי"ר וחי"א, לאן המכוערות הולכות... שאלה מצויינת!

נשים בהריון יש להודיע מראש.

זה מה שכתוב על השלט בחדר צילומים.

"אה, סליחה." פניתי לסייעת.

"אני בהריון, זה נורא?".

היא צחקה ודחפה לי פילם לתוך הפה. ניסתה לפחות.

"אוך יש לך פה קטן...".

ולך יש ראש עצום! ארוך לפחות.

מרפאת שיניים הוא המקום שאף-אחד לא רוצה לבוא אליו, הריח שמזכיר לך ניסוים סדיסטיים שעשו בך כשהיית קטן, קולות הסאקשן והמקדחות, זריקות, אני שונא זריקות, ועוד בפה. מתחת לשן, ליד הלשון, זה אכזרי! וכמובן במרפאות הצבאיות - הסייעות.

הרופאות, אחרי ותק שמעיד שהן כבר מבוגרות, הן עדיין נראות טוב יותר מהבחורות בנות ה-18, 19 שעוזרות להן.

וכמה מנוסות, התיק הרפואי שלי אבד כבר בבדיקה הראשונה.. היתי צריך לעשות עוד צילום.

נשים בהריון יש להודיע מראש, גברים בהריון מוזמנים לפנות לקב"ן.

הפעם הכינו לי את השלט מראש, זונות.

הסיוט מתחיל כשאתה שוכב על הכסא הזה ויש מעליך מנורה כאילו חייזרים חוטפים אותך ועושים בך ניסוים, אני לא יודע מה יותר גרוע, הזריקה הכואבת, המקדחה שעושה צמרמורת בכל הגוף, או הפה הרדוף שמדבר כמו מוגבל... אני אלך על הזריקה.

"זה כואב?" שואלת הרופאה.

ממ... או שתוציאי את המזרק, או שאני אענה לך במצמוצים, מה את מעדיפה?

מלבד הזרנוק מים המטריד שמרססים לך לפה כאילו יש שם שריפה. מים וג'יפה מצטברים בפה, ואתה לא-יכול-לבלוע, כל תנועה קטנה וקודחים לך בלשון... ואם זה לא מספיק מרפאות זה דבר מאד לא סקסי, אני לא מבינים איך קיימות סצנות של מרפאות וחלוקים לבנים, זה מזעזע? הדבר הראשון שעולה לי בראש שאני שומע בית חולים זה מזרקים, מחלות, פצעים וניתוחים. מה כל-כך קינקי בזה?

אין כמו סצינת שוטר ועצורה... גם קאויבוי ואינידיאנית זורם...

הרופאות תמיד נשענות עליך כדי שתהיה גישה לפה שלך, כל החזה שלהם נמרח עליך... השיננית עוד צעירה, אם זה לא היה בסיטואציה הזאת זה אולי היה מביך. אבל הרופאות, ועוד אלה במרפאות הפרטיות... ממש לא סקסי.

חזרתי לבסיס, הטיפול הסתיים וההרדמה עדיין לא התחילה לעבוד.

יש טיפולים שהצבא הקמצן לא משלם... עלה לי בלאדי 1,000 הכתר המחורבן הזה.

"אז מה ככה, בראסו, מה עשיתם בעופרת יצוקה?" שאל הדוקטור במרפאה הפרטית.

תוציא את המזרק, גם את המראה, את שני הספוגים, את המקדחה, את הקרס ואת המזרק הנוסף... וגם את המזרק השלישי, ובוא אני אסביר לך מה זה ספ"תים ומחסומים.

"משטרה צבאית. אתם נחשבים לוחמים לא?".

המילה היחידה שהצלחתי להשחיל עם כל השמאטעס בפה שלי זה "תומכים.".

אני עוד צריך לחזור לשם... אז כדי שאתם לא צטרכו פשוט צחצחו טוב-טוב-טוב, בחניכיים, מעלה ולמטה וכם על השן עצמה, תעברו עם חוט ו... ועם יש לכם כוח להשקיע במי-פה, מה-טוב.

עכשיו לנושא רציני, מרגלים ברשת. בטח יצא לכם להתקבל בזה, בעלי הפייסבוק למיניהם, אנשים זרים שפשוט מוסיפים אתכם בלי סיבה, עם שמות רוסיים וישראליים כבדים מדי - יש סיכוי סביר כי אלה חבר'ה מהחמאס שינסו לדלוף מכם מידע (אם אתם חיילים) או סתם ינסו להזרים אתכם לפגישה ולחטוף אתכם.

תאגנרו!

ועכשיו שיר.

רפואה מבצעית, המפקדים של החיים!

זהו...

ומשפט חכמה ששמעתי אתמול:

אלוהים נתן לאדם וחווה עץ כדי להסתיר את הבושה, לגולני הוא נתן עץ, ולמודיעין, שדה.

כל שבת שנייה אני כאן ויש לי מה לכתוב, כל כל שבת ראשונה אני סוגר ועושה שמירה, ושם אני מוצא מה לכתוב, למרות שהפעם לא היה ממש.

תקציר של השבועיים האחרונים.

אובך, אבא קיבל עבודה חדשה  רכב, חול בשיניים, פאדיחה ראשונה שלי בתור חוקר, ועוד כמה משפטי חכמה...

מי שלא טעם אבק דרכים, לא יהיה לו חול בשיניים.

כבד יש רק בורניקיס, הפתעות יש רק בקינדר וגם אותם אוכלים.

להוציא עצור לחקירה, זה כמו לחתום על נשק. ההבדל היחידי הוא שכשהנשק מחליט לברוח אתה לא ירוה לו ברגליים.

(לא, לא באמת יורים לעצורים ברגליים).

הסיבה היחידה שמטרה צבאית זה לא החיל הכי שנוא, זה בגלל שהם גם נותנים דוחות לחיל האוויר,זה מעלה להם קצת במוניטין.

ודבר חשוב מאד, אני לא יודע מה שמעתם, מה סיפרו לכם, או מה ראיתם, בטח סיפרו לכם על בוצ'ות או על בחורילות, אבל לא. הבנות הכי יפות בצה"ל זה הקרקליסטיות!

אז אם מישהי מקרקל קוראת את זה, אני פנוי...

whole the the sand is brown
and the sky as well
I've been for a walk
on a dusty day

I'd be clean and warm
if I was in T.A
Beer Sheva's Dreamin'
on such a dusty day

תקוע בבסיס
יש הרבה סידורים
יושב לי במשרד
ומסדר תיקים

כולם נותנים כאן תשבוחות
יודעים לקצונה עוד אצא
Beer Sheva Dreamin'
on such a dusty day

whole the the sand is brown
and the sky as well
I've been for a walk
on a dusty day

if I didn't tell her
שאני שוטר
Beer Sheva's Dreamin'
on such a dusty day x3

והפאדיחה

שיחת טלפון ביני לבין חברה נגמרה ב "מזל טוב, יש כניסה קרקעית. תהנה לך.".

אחרי השיחה התקשרתי ישר אל המפקד שלי לשאול אם להגיע עכשיו לבסיס, הוא לא היה זמין, שנייה אחר-כך הוא התקשר אלי.

"תגיע מחר- אתה יוצא לשטח!".

כל המתח והאי ידיעה שצברתי מתחילת המבצע, נעלמו בבום מחר אני שם.

כמו שאמרתי פוסט קודם, אף-פעם לא רדפתי גבורה ואף פעם לא רציתי להיות לוחם או לקחת חלק ממלחמה.

אם אני חושש? כן. קצת. לפי מה שאומרים החבר'ה אצלינו, בגלל שהחמאס מכוונים כל-כך רחוק, (אל ב"ש- הבסיס, אשדוד- הבית) איזור עזה ממש בטוח, וגם שדרות, ממש מתחת לאף של חמאס. אבל אחרי שננסה לירות בהם מקרוב... מי יודע מה הם ינסו.

אבל מחר אני אהיה שם, לא עוד משחקי סוליטייר במשרד. גם אם בפועל לא אעשה שם כלום, רק להסתכל על הרכבים שעוברים, על הלוחמים שבפמים ולהסתכל להם בעיינים, לדעת שאולי אחד מהם לא יחזור. יש כמה אנשים שאני מכיר והולכים להיכנס לשם.

כבר ארזתי הכל והתעודות מוכנות... אם יש למישהו בקשות מיוחדות, כי חברים שלי כבר ביקשו סוכריות M&Ms וטובלרון.

ברגעים אלה נערכת בתל-אביב הפגנה נגד הלחימה... ליגיטימי! אבל מה החכמה לעשות אותה בתל-אביב?! בואו לאשדוד! תעשו את ההפגנה כאן! אם זה כל-כך חשוב לכם...

זה נתן לי מוזה לראות את הפרק של סאות' פארק I'm A Little Bit Country  (הורדתי את השיר, אגב: יש כזה שיר. הוא לא רע). צוחק על מצב כמו שיש כן. נצא למלחמה ותוך כדי זה נתנגד לה. בפרק עצמו שרים קטעים מתוך שירים טובים ששמתי לי בפלייליסט.

הנעליים שלי מצוחצחות ומבריקות למלחמה - לסנוור את האויב! או בעצם להוות מפגע בטיחותי ולסנוור נהגים בכביש...

יש לי כבר פלייליסט מלחמה שמכיל בין היתר את השירים

Iraq An' I Roll- Cliny Black

Have You Forgotten- Darryl Worley

8th of November - Big & Rich

לילה בדרום - להקת גייסות השריון

ועוד כמה...

והכי חשוב...

מ.צ - כי אם כבר למות, לפחות נמות מדוגמים.

The south shall rise again!

Southrons, hear your country call you!
Up, lest worse than death befall you!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Lo! All the beacon-fires are lighted,
Let all hearts be now united!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

Hear the Northern thunders mutter!
Northern flags in South winds flutter!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Send them back your fierce defiance!
Stamp upon the accursed alliance!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

Fear no danger! Shun no labor!
Lift up rifle, pike and saber!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Shoulder pressing close to shoulder,
Let the odds make each heart bolder!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

Swear upon our country's altar
Never to submit or to falter,
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!
Till the spoilers are defeated,
Till the Lord's work is completed!
To arms ! To arms! To arms, in Dixie!

Advance the flag of Dixie
Hurrah! Hurrah!
For Dixie's land we take our stand,
And live or die for Dixie!
To Arms! To Arms!
And conquer peace for Dixie
To Arms! To Arms
And conquer peace for Dixie

לוקחים M 16, עולים על הרכב ונוסעים שעה וחצי...

נשמע כמו התחלה של פעילות נועזת בשטחים... טוב זו כן היתה פעילות בשטחים, נועזת לא היתי אומר, מסוכנת דווקא כן.

"עד שאני לא מגיעה לאסוף אתכם, אתם לא יוצאים מהיישוב." אלה היו ההנחיות של הקצינה שהורידה אותנו ב"פני חבר", חור בדרום הר חברון... ממש חור...

"אני ארגיש יותר בטוח בחוץ" לחש לי אחד השוטרים שאיתו באתי כשהרובה על הגב שלי. "האנשים כאן חולי נפש".

הש"ג עצמו היה קצת קוקו, טוב, ממש קוקו, והוא בכלל לא מהחור הזה, או מיישוב עירוני יותר נורמלי, והוא רק שומר שם. ככה שממש לא רצינו להתקל במקומיים.

ככה היה היום השני שלי בסדיר.

נשמע מסוכן, נשמע אורנג'. אבל תכלס, הינו בטוחים שהש"ג הפסיכי הזה עוד שני דופק בנו איזה צרור "צה"ל ככה, צה"ל ככה... והיום כולם משתמטים בגלל ההתנתקות.".

הדרך היחידה לסתום לא את הפה זה לומר "אנחנו חיילים ואסור לנו לדבר על פוליטיקה.".

ואז הוא התחיל לדבר על כלכלה ומשכנתא.

חוץ מזה היה שבוע די חפשני.

ואני אלוף בחפשנות.

החפשנות משחררת

חוץ מזה הספקתי די הרבה בשבוע הראשון, יחסית לחדש, אפילו האנשים שם אמרו לי ש"טחנתי" יפה יחסית ל-5 ימים שאני שם. או כמו שאחד מהם אמר "לקחת דגימות (פיפי מאנשים) כמו נינג'ה".

ביום השלישי הספקתי אפילו להתחיל עם שוטרת אחת מצריפין שהגיע לשם לסיפוח (אני בב"ש), לצורך העניין נקרא לה $$$, ישבתי לידה בערב במועדון, התחלתי לקרב את היד שלי לאט... היא לא ממש הגיבה. ניסיתי לחבק אותה, היא גם לא ממש הגיבה, לא הביעה התנגדות או שיתוף פעולה.

בשלב מסוים היא פשוט קמה, יצאה, דיברה בטלפון, וחזרה לשבת באותו מקום לידי.

ביום הרביעי, איכשלא, לקחתי פיפי מאנשים, זה היה הבן אדם שהיה הכי קשה להוציא ממנו... 45 דקות אני מעביר לו מים ואז עוד כמה דקות הוא עומד מול האסלה.

"אני יודע איך הוא ישתין..." אמרתי לשוטר שאיתי.

הלכתי לתא הסמוך ונתתי לו מוזה... השתנתי בעצמי! כיצאתי המבחנה שלא היתה מלא והוא המשיך להוציא עוד אח"כ.

וכמו שאומרים אצלינו.

נינג'ה!

היום! היום החמישי שם, אני מחכה בקוצר רוח שהשוטרות של צריפין יקומו כדי שאני אוכל לקחת מספר טלפון, זה היום האחרון שלהם שם, אח"כ לא אראה אותם עוד הרבהההההההה זמן.

אבל לא! היתי צריך לשבת אם איזה כולירה ולהוציא ממנו מידע, כשיצאתי הם הלכו כבר, ואם זה לא מספיק, היתי צריך להתעכב שעתיים ביציאה בשביל למלא טפסים בשביל המניאק הזה.

"בד"כ אנחנו לא משמנים לחקירה בימי חמישי!" אמר לי אחד החברים שלי שם.

אבל כתופסים אותם עודים משהו מטומטם, גם בשבת הם אתה צריך להיות מוכן... כמובן שזה שונה כי בשבת אתה כבר נמצא שם ולא מתכונן ללכת הביתה.

אבל הדבר העדיין מהדהד לי בראש הוא מה שקרה אחרי החקירה.

ישבתי בחדר אוכל, פתאום ראיתי חבר שלי מהטירונות, שוטר שם (לא חוקר, שוטר רגיל) אכלתי איתו וקמנו מצהשולחן לכיוון הבסיס.

"איפה הית כל השבוע? אתה והליליות שלך! (כל השבוע הוא שמר ליליות בתא מעצר של ב"ש וחזר הביתה בבוקר) הבנות של הימל"ת היו כאן.".

"שמת עין על אחת?".

"יש אחת ממש חמודה, @@ אני מכיר אותה אותה מהבה"ד אבל היא התחילה לילה שעבר עם אחד מהחדר אוכל פה (??????)".

"היא חמודה, זה נכון, אבל יש לה מצבי רוח קיצוניים.".

"ויש את ###, כוסית!".

"כן ### באמת מותק של בחורה.".

"אבל אני הכי שמתי עין על $$$".

"מה $$$?!?!".

הוא התחיל לצחוק, להיקרע מצחוק.

"מה אתה דפוק?".

"מה יש?".

"מה אתה דפוק?! היא לסבית!".

מכאן רק הדמיון יסביר מה עבר לי בראש באותו רגע...

אבל למה?!

למה?!

למה?!?!

היא היתה כזאת מותק! זה לא בזבוז?

לסיכום... לסבית :'(... זה כמו לקנות גלידה עם שלושה כדורים הכי טעימים בחנות, לשים על זה פצפוצים, לטבול את זה בשוקולד חם ואז לזרוק את זה לפח.

איזה הזוי לנסוע הביתה כשהבית צפונית ממך, לא קורה הרבה.

אז איך עבר השבוע הראשון שלי כרכוש צה"ל?

אז ככה, אני עד עכשיו מת מעייפות אז תתעלמו משגיאות כתיב.

בה"ד 13, כמו שייטת 13, רק בלי השייטת.

אחרי שרשרת החיול הארוכה והאינסופית, אחרי שדחפו לי ברזלים לשיניים, אחרי שעשו לי בדיקת DNA באמצעות דקירה באצבע ושפשוף האיזור הפצוע על בריסטול מחוספס, הגיע החלק שלו חיכיתי חצי שנה- קצין המיו, בפעם השנייה.

הפעם לא אמרו לי "חכה לבקו"ם", כי הפעם כבר היתי שם.

היתי בטוח שאני אכנס והוא יישאל: מתן, אתה הולך לתותחנים או לשריון.".

כבר הכינו אותי מראש להגיד "לא מתפנה!".

הכנתי את הנימוקים למה ככה ולמה ככה.

היתי בטוח שהכי טוב שיהיה זה זה:

"מתן אתה הולך או לתותחנים, או לשריון, או למ.צ.".

"אני רוצה מ.צ?".

"אני לא חושב שהבנת, לצבא יש צרכים. צרכים בתותחנים, צרכים בשריון, צרכים במ.צ.".

"נו, כן, אני רוצה מ.צ.".

"אף-אחד לא שואל אותך מה אתה רוצה! זה צבא פה!".

בסוף פשוט נכנסתי והוא שאל "איפה אתה רוצה לשרת?".

"מ.צ".

"חכה בחוץ".

אחרי חצי שעה של המתנה.

"לך לאפסנאות, אתה במ.צ".

אחרי כל שרשרת החיול הארורה, נאלצתי להישאר יום שלם בבקו"ם יחד עם עשרות סרבני פינוי, כאלה שהיו במעצר בקו"ם ועעכשיו בטחים שאוטוטו יפנו אותם למחנה 80, טירונות ג'ובניקים, אנשים שהיו קרביים והורידו פרופיל, ועוד כמה חרטטנים כמו הבחור ממוד"ש .. שהיה במוד"ש והוא מנסה לחזור "יש שם קטע כזה שמפילים אותך ואתה צריך לקום על הרגליים וככה עשרים כאלה. ואתה מישהו עושה את זה, ואתה נופל איתו, הוא כמו אחיך. אתה מבקש אישור מהמפקד לעשות איתו את העונש.

כן בטח.

היה גם אחד מהנדסה קרבית אני זוכר, אני לא זוכר אם הם באו מהנסדה או חיכו לטירונות הנדסה.

ועוד צנחן שהוריד נפשי.

הבקו"ם שמעמם. כולם מחכים שיפנו אותם, היו שם כאלה שבועים,כמעו בכיתי שחשבתי שאני הולך להישאר שם כל-כך הרבה עד הטירונות.

היתי מתפגר.

מה שכיף היה, לראות כל-כך הרבה צבעים של מדים... (הרבה כולה זית, חאקי ואפור של מג"ב.)- אבל עדיין כיך לראות את השילוב הזה, היה חסר כחול כדי שזה יהיה מושלם.

למחרת היתי בתורנות מטבח, היה סבבה.

קצת לעבור עם מגב על המים במבטב, ולקרצף את המקרר (מכולה קפואה)- ממש כיף!

באותו יום לקחו אותי ועוד כמה חבר'ה לקחת את השקים שלנו מהאפסנאות.

כולם שואלים את המפקדים אותם שאלות:

מתי מפנים אותנו למחנה 80?

לאן יפנו אותנו?

המפקדים לא יודעים, או עושים כאילו, אני היחיד שהפתיע בשאלה "מתי יצא האוטובוס לבית ליד?".

התשובה הגיע מהר: שעה אחר-כך הגיע אוטובוס עם קצין מיון עצבני.

"זה האוטובוס לבית ליד, בין נתניה לחדרה, חצי שעה נסיעה מכאן. את הולכין בה"ד 13, טירונות משטרה צבאית, ממנה תוכלו להמשיך למגזרים...."

הקטע הוא שחייבים להסתכל למעלה, אסור להסתכל לו בעיניים.

כמו לכולם...

הותר להעלות פלאפונים לאוטבוס, כולם בוכים הלורים שהם הולכים לבה"ד 13, חוץ ממני.

מחויך, מבסוט, מוציא טלפון "אבא אני בדרך לבה"ד 13."

כל הטירונות אנחנו מחוייבים להסתובב עם כומתות על הראש.

הסמל: הגעתם לבה"ד 13, בסיס ההדרכה של המשטרה הבצאית. שיא המשמעת בצה"ל!".

אסור לחייך, וחייבים לעמוד ולבשת בצורה אחידה, ומאד מסויימת, לעיתים זה חצי שעה בשמש.

ואני בכלל כלב טוב, עושה הכל, מצייט, מנומס, ממושמע, מורעל, חדור מוטיבציה.

"למצ"ח מגיעים הטובים ביותר."- כך אמר לי מפקד תחנת משטרת אשדוד ביום שבו עבדתי/החלפתי אותו.

המשפט הזה חקוק אצלי בראש, וזה מלווה אותי בכל הטירונות.

כבר השארתי רודם ממש טוב על המפקדים, אין מפקד שלא יודע מה השם שלי, וגם כשאני עושה טעויות לא צועקים עלי, אני כנראה החייל הכי טוב... כרגע... יום ראשונים מגיעים עוד חיילים והתחרות על הטוב ביותר רק תהיה קשה יותר.

בית ליד- נעים להכחיד.

אני וכמה חבר'ה התחלנו לקרוא למקום ביסל"ר: בית ספר לרשע.

בסיום הטירונות, ההשבעה בכותל (אני לא יכול לזה) משאירים את הלב מאחורה ובמקום זה מקבלים כומתה כחולה וסיכה... וזה שווה את זה...

עד אז...

אני אחלום למצ"ח.

אגב, מחר השינוי הקיצוני של הבלוג.