†Swine Influenza†

קודם על הבית.

הבית האמיתי

איפה שיש לי חדר, משלי! עם שגל אשדוד על קיר אחד ודגל רומניה על אחר.

איפה שיש בלאגן כשאני בא, וסדר כשאני חוזר

איפה שאני ישן שני לילות בשבוע-שבועיים.

מעולם לא עברתי דירה, ואני חושב שלעבור זה יהיה אחד הדברים הכי קשים בעולם, להיתחשב בעובדה שאני חי כאן מגיל 0 ומכיר כל דלת, כל חור בתקרה/רצפה/קיר. יודע את מבנה המפלסים של הבית בע"פ וכל פעם שאני מסתכל על אחד הקירות זה מפציץ בנוסטלגיה.

לקראת סוף י"א ההורים איימו לעבור למרכז בסוף השנה הבאה "אתה גם ככה תהיה בצבא, עדיף שיהיה לך קרוב להכל.".

מזל שהם לא עברו עדיין.

אני שונא את המרכז.

ועכשיו אני רוצה להתחשב בעובדה שאני רואה בית פעם בשבוע/שבועיים.

התכוונתי לכתוב את השיר הזה רק בסדיר, כשאראה איך המגורים שם, אבל המגורים בטירונות ובקורסים לא מי יודע מה.

המקלחות דפוקות, השירותים מועטים ומלא אנשים.

ועם את התקציב שמקבל החייל (10 שקל בחודש) מבזבזים על אופנועים כמובן, שכל שאר הכסף מוזרם, כמובן, לחי"א.

השיר "יה משטרתי מבוסס על מילות השיר "יא משלטי" של להקת פיקוד צפון.

יש מי שגר בצריף רעוע

יש מי שוכן בתוך ארמון

שלישי יש לו שיכון קבוע,

והרביעי גר בקרטון.

אך מה יש כאן להתווכח

היש שיכון דומה לזה?

גם לא שלמנו דמי מפתח

ומהברזים רק בוץ יוצא.

יא, יא משטרתי, ביתי שלי

וחרקים על הקירות

יא, יא מטבחי, יא מיטתי

ואזיקים וניידות.

נכון שאין בו , אין בו לוקסוס כלל

והקירור היחידי, הוא קור הלב

כי אין חשמל

על משטרתי (על משטרתי).

בחיל אוויר עכשיו קולנוע

וחומים שם המדים.

ואנו כאן צריכים לנוע.

לתת דוחות לחיילים.

אחד אבק בנעליים,

זה לא מדוגם, זה לא יפה,

שני נתן לגולנצ'יק

והוא עכשיו צריך רופא

יא, יא משטרתי, ביתי שלי..

 לא במרכז עומד ביתנו,

דומה לבור או איזה כלוב

ויש שיכון יפה ממנו -

כי מתקלחים כאן בביוב.

על כן, על כן, נא אוהבינו

או נעזוק בחוזק יד,

כי אם תהיו רעים אלינו.

נדפוק לכם את השבת.

ראיתי היום לראשונה בחיי את הסרט קזבלן (וגם את זה ראיתי מהאמצע).

סרט קצת  אבל בגלל התקופה לא בגלל שהוא ישראלי, הסרט מציג )כמו כל סרט קאלט ישראלי אחר) מציג את התקופה והחברה הישראלית בה מתרחשת העלילה (לצורך העניין שנת 73, לפני מלחמת יום הכיפורים).

כל המתחים העדתיים, הסטריאוטיפים והאשכנזים שדופקים את השחורים... כמובן שכדי לא ליצור הסטה אז דופקים גם אשכנזים אחרים, אבל קשה לפספס את מטרת המחבר.

בסרט גם הופיע המילה 'ווזווז' כמה וכמה פעמים.

אז מה צריכים לעשות בשביל להפוך סרט ישראלי לקאלט?

גזענות!

והרבה, הרבה סטראוטיפים

אז ראינו את הגיבור המרוקאי העבריין טוב הלב והאומלל (כמו בכל סרט) שיצא אחרי 1970.

(בסרטי אבי ביטר מוחלף המרוקאי בתורכי- רק אלו אינם סרטי קאלט).

הפולנים (כמו בכל סרט בכלל) שמאופיינים באופי הפולני, הבישול הגרוע, והניג'סיות במיוחד לילדים שלהם. לא עשירים במיוחד אבל דואגים שהבן שלהם ייתחתן עם בת של רופא.

הרומני הקומבינטור- בסרט הזה לא הופיע הרומני הקומבינטור אבל הוא מופיע בהרבה סרטי קאלט אחרים דווקא בתור אחת הדמויות שמופיעות כקורבן לעוני ולאפלייה.

ההונגרי הרשע- כן, זו לא המצאה שלי. שם ההונגרי המתורבת והרשע, הוא באמת ההונגרי המתורבת והרשע.

התימני הרוקד והשר

האשכנזי הכללי והרשע- לא ידוע מאיזה מוצא בדיוק, על-פי השם ניתן להניח שמזרח אירופאי. תמיד מחזיק בתפקידים בכירים בעירייה או במקומות כאלה ואחרים, או ממלא את הפקודות של הבכירים ומטרתו להעיף את הדיירים מהבתים שלהם או להרוס את הבתים כדי לבנות קניון או בתים חדשים.

לרוב מסיים במשפט "זה ייגמר בבית משפט!" או משהו כזה.

הייקע- הגרמני האצילי והפלצן שגר בדירת פאר בתל-אביב והבת שלו מתאהבת בארכי-פרכי מהרחוב.

וכמובן העיראקי הלירי- בכל סרט יש אחד כזה, וזה גם לרוב אותו שחקן (עיראקי, יש אחד כזה גם בכוכבים של שלומי, שזה סרט חדש יחסית.) שמלא בחכמת חיים ונותן משפטי חכמה חדים כאלה על החיים וכל מיני מטאפורות. אם יש לכם אחד כזה עשיתם סרט לתאפרת מדינת ישראל.

ד"א, בלי קשר לפוסט, אתמול יצא משהו שלא קרה לי מעולם: התנשקתי עם שתי בחורות שונות בטווח זמן של בערך חצי שעה מאחת לשנייה.

מטורף!

ראיתי עיר, בעצם חור.

לשם שינוי לא אכתוב היום על הקורס או על הצבא, אכתוב על נושא ישן נושן שהעליתי בעבר כמה פעמים.

תל אביב!

אתמול היתי צריך לפגוש ידידה שלי שגרה בגבעתיים, רק פעם אחת נסעתי כל-כך רחוק לבדי וזה היה כאספתי את אחי מהבית הישן שלו בר"ג (כפר נוסף שתיכף אדבר גם עליו).

אחרי שנכסתי לת"א, ונסעתי, נסעתי, נסעתי, בסופו של דבר טעיתי בדרך בה היתי אמור לנהוג, ומצאתי את עצמי יותר מהר במקום בו היתי אמור להיות: גבעתיים.

עכשיו היתי צריך למצוא מקום לעצור בו כדי לטלפן אליהל שאול איפה היא.

נכנסתי לרחוב חד סיטרי, החניה תפוסה משני הצצדים, אז אני ממשיך לסוע מקווה שעד סוף הרחוב יהיה מקום לעצור, וחשוב מזה להסתובב.

עוד לא יצאתי מהרחוב ואני נתקל בשלט "עריית תל-אביב-יפו.".

אהההה!!!!

מי המטומטם שהנדס את העיר/ערים הזאת/האלה??????!!!!!

הצלחתי להסתדר איכשהו, בלי פרסות או כיכרות ומצאתי את עצמי בקניון גבעתיים...

מאוחר יותר.

נסעתי לבית אחותי בכפר/מושבה/יישוב קהילתי קטן וחביב שנקרא רמת-גן.

ושוב אני מוצא את עצמי מחפש את הפנייה הנכונה ומבין שפספסתי אותה, הגושדנים הדפוקים האלה מעולם לא שמעו על פרסה, כי בכל חור אתה נתקע בזה

(n), זה אמור להראות בערך ככה - איסור פרסה.

בסוף הגעתי לבית של אחותי.

מאוחר יותר.

היתי צריך לאסוף את חבר שלי וחברה שלו מהבית שלה בת"א, והיא גרה ברחוב שיש עוד שלושה רחובות באותו השם באותו איזור, עד במצאתי את המקום יכולתי לירות בעצמי.

אתה רואה שלט עליו כתוב שם של רחוב, כנראה הרחוב שאותו אתה צריך, אבל העצים שהעירייה המזדרגגת תקעה שם מסתירים לך, אז אתה יושב על הנתי שפונה לאותו רחוב כדי להטיב לראות ו...

זה לא הרחוב הנכון, זויינת! אתה חייב לפנות כי לוחצים מאחוריך ואתה כבר בנתיב, והנתיב שממשיך ישר תפוס.

לא נורא נפנה ונעשה פרסה בסוף הרחוב.

אין פרסות בגושדן!!!

אחרי כל-כך הרבה התברבריות שיכלו להיפתר בפרסה אחת, הגעתי הביתה ב4 וחצי לפנות בוקר.

המסקנה שלי:

בבחירות הבאות באשדוד לסרי לוקח, כנראה, מה שואמר שלכאורה לצילקר לא יהיה מה לעשות.

לא!

גושדנים יקרים, על מנת לפתור את בעיית התעבורה המחורבנות שלכם תבחרו את צילקר לראש אחת מהערים/כפרים/מושבות/קיבוצים/יישובים קהילתיים קטנים וחביבים שלכם, הוא יסדר לכם כיכרות, מקומות לפרסה, מה שתרצו, חניות בחינם!!! רחובות דו-סטריים עם שני נתיבים.

אשדוד מחליפה ראש עיר - ד"ר לסרי.

תל-אביב מחליפה עיר - צילקר.

הרעש שוב צונח כאן בשמי הערב.

והכבישים- צואה, כמו לול תרנגולות.

ושמש אדומה ת'פיח מחממת

של הרחובות המזורגגים שבא לבכות

ראיתי עיר, בעצם חור

והיא עולה בשלל צבעי הקשת

למרות שהכל בה צבוע בשחור

ראיתי עיר, בעצם חור.

הנה זוחל קבצן מסמטאות בחושך

המבשר כל הזבל בשכונות

ומול פניו הוא מבקש, תיתן לו שקל

פתאום נפקחו עיניו מהקללות

ראיתי עיר, בעצם חור

והיא עולה בשלל צבעי הקשת

למרות שהכל בה צבוע בשחור

ראיתי עיר, בעצם חור.

כן השיר טעון שיפור, אבל למי יש כוח עכשיו

בדממת אשמורת אחרונה נושמת,
ובקטיפת שחקים רסיס אחרון מחויר,
אך שחר כבר כיפת זהב שלה אודמת
למגעו החם, הרך של אור צעיר.

באמת שלא היה לי כוח

*זו הפעם הראונה שאני מכניס את התגית "שחרור קיטור"

לא אני לא בשלישות, אבל ניתן למצוא את הדמיון בין התפקידים.

מי שונא את המד"ס?

אמא ואבא.

מי שונא את המד"ס?

סבתא וסבא

מי שונא את המד"ס?

כולם בהונדורס.

זאת הפעם הארחונה שחבר שלי מבה"ד 8 אומר לי משהו על "כמה שאנשים שונאים אתכם, הכחולים."

אז למה...

למה לעזאזל אני צריך לעשות 60 כפיפות בטן כדי לשלוח פקס?

זה מה שעולה לי לראש שאנחנו צריכים לקרוע לעצמינו את התחת באימונים (קריעת תחת במונחים ג'ובניקיים, כמובן.) אם בסדיר אנחנו נמלא טפסים ימים על לילות? אולי כדי שלא התכווצו השרירים מאחיזת העט?...

על זה כבר אמנו "מ"צ- לא סתם ג'ובניקים" - מבחינת הגדרה אנחנו בכלל תומכי לחימה? ובשביל זה אני צריך כל-כך הרבה כושר? בשביל לכוון את הטאנקים שיוצאים ללבנון בזמן מלחמה?... אולי בשביל תס"חים, עשינו הרבה השבוע... בשביל טקס שלא קשור אלינו בכלל, אבל אני אוהב תס"חים, ובמיוחד את הלבוש הייצוגי של החיל (ה"ספציפי") * ואולי בשביל לדפוק למישהו את הראש בשולחן חזק בזמן חקירה, או למתוח אותו חזק בחבלים, שיודה כבר!

רק לא מזמן קישרתי בין העובדה ששם הבלוג הוא "אינקוויזיציה", סוג של מצ"ח של הימים ההם... יכול להיות שזה מראה משהו על האופי שלי ועל השאיפה שלי לחוק וסדר.

צום קשה! שתרעבו! תסבלו! זה מה ש-ה' רוצה, "ועניתם את נפשותיכם ביום ההוא!" אני באופן אישי הולך לרוץ על גחלים, לישון על מסמרים ולצפות בפרקים של "האח הגדול"- כי זה סבל רציני.

בטירונות קרו דברים מצחיקים, גם בקורס.

לפעמים זה המפקדים שיש להם יציאות מצחיקות, ולך, כמובן, אסור לצחוק, במיוחד לא בטורים או ב-ח'. כי אז תצטרך להגיש חיבור על "למה לא צוחקים בטורים", כן, כאלה הם העונשים אצלינו... עדיף מלרדת ל-20 פק"לים לטעמי... ואולי לא.

יצא לי לצחוק כבר, במיוחד בשבוע האחרון כשראיתי עורב תופס במקור קערת קלקר חד פעמית ועף איתה - אני נשבע שראיתי את זה. אבל הדברים הכי מצחיקים, בטירונות לפחות קרו בזמן הלא נכון, ואז אתה נאלץ להדחיק... פשוט להדחיק, לא בריא אבל זה מה יש.

הדבר הזה גורם לצחוק מהשטויות הכי קטנות שקורות אח"כ ואפילו להיקרע מצחוק מהשטויות של עצמך... ולא חסרות לי כאלו.

אבל אתמול בלילה זה היה השיא!

נפגשתי עם החבר'ה מהאזרחות, מה שהתחיל בלשבת במסעדה נגמר בלאכול גלידה בשעה 1:00 בלילה ובשאגות של צחוק שכמעט גרמו לי להקיא הכל.

לא צחקתי ככה כבר חודשים, הרגשתי את כל השרירי בטן התפוסים שלי משתחררים פתאום והכל בגלל משחקי כאפות ואגרופים ופרצוץ חסר הבעה של אחד החברים חסרי הבעה שלי.

אחרי שישי כזה אני מת לראות מה יהיה ביום כיפור או בשישי הבא.

אגב, אני יוצא רבעוש.

"מתן, נכנס חתול לחדר אוכל!".

"הוא לא נכנס, הוא ברח מהמטבח..."

"אתם יודעים איך קראו למיץ של היטלר?... מיין ג'אמפף."

עד מתי בנזין 95