†Swine Influenza†

אנחנו מכריזים בזאת על יום הולדה ה-61 של מדינת ישראל, מדינת היהודים, ועל מותה של העיר אשדוד, עיר הרוסים...

אני אדבר כאן על שני דברים: סיקור קצר של ה-24 שעות האחרונות, ולאן הגענו אחרי 534,360 שעות האחרונות.

נתחיל מהטקס בבית-ספר, הגענו למצב שמרבית החיילים מהמחזור שלי שהגיעו לטקס היו: עתודאים או שוטרים צבאיים. אבל בסוף הטקס הבוגר בית הספר שביקשו ממנו לעלות לבמה ולשיר היה משלנו, ההוא עם הכומתה הכחולה.

יצאנו בערב לקרוע את העיר עם פול ווליום ו-3 שירים במערכת שעשינו בינהם רוטציה, 'תמיד עולה המניגנה', 'רק בישראל' ו-'בוא אלינו לים'.

הערב עצמו היה מייאש, יצאנו ארבעת החבר'ה הרגילים: אני, הרומני, הארנטינאי והפולני, והצטרפו אלינו עוד שתי בנות מהשכבה ועוד שני חברים המצטריפ לפעמים... במילה אחת 'א-כ-ז-ב-ה' של ערב, גם פגשתי את הפרסית וקבענו להיפגש היום, אבל כמו שאני מכיר אותה זה לא ייצא.

גם כבר אין לאן לצאת, העיר מתה!

יש משהו שממש מזעזע אותי ביום העצמאות, בכל השנה בעצם, אבל ביום העצמאות בפרט.

ואז מצאנו את עצמנו באמצע פרענקיאדה בחוף הקשתות באשדוד. כולם שם היו ילדים הרגשתי כאילו חזרתי כמה שנים אחורה - לתקופת האבן.

זה לא המעבר החד הזה ביום יום הזכרון ליום העצמאות, זה משהו אחר: אתמול כשחזרתי הביתה בסביבות 2:30, לפנות בוקר ראיתי את כל הזבל שנשאר מהאירועים בשדרה המרכזית, ואני יודע שהיום אלפי משפחות ישראליות ייסעו למנגל ולהשאיר את הזבל שלהם בפארקים ובשמורות. כוסעמק! בדיוק אתמול בכינו שהילדים מתו בשביל הקרקע הזאת והיום אנחנו מטנפים אותה. אם היינו כמו באמריקה, ששם יש בפארקים סיירים שאוכפים את החוקים האלה ודופקים דוחות שאחרי שאתה מקבל אותם תצטרך למכור את הבית, אם היינו מדינה שבה יש אפשרות לזיין את האנשים האלה מכות או להכניס להם את כל הזבל לסלון, או להאכיל עם הילדים שלהם את הדבוים (חבל שגם דובים אין) הכל היה נראה אחרת.

עכשיו, כמו בכל שנה, הדלקת המשואות!

אני, מר גולדשטיין, מדליק משואה זו לכבוד החמאס שמנסה למחוק אותנו גם אחרי של השארנו לו כלום. - ולתפארת מדינת ישראל!

אני, פליץ שטוטנברג, נציג שווייץ באו"ם וחבר בארגון יניצף, יוניקום ועוד ארגון סרק כלשהו, מחזיק בטלפון של סוני אריקסון, מדליק משואה זו לכבוד החיילים הטבמלים שמתעללים בסתם פלסטינאים במחסומים מול מצלמות נסתרות וכך מגבירים את דעת הקהל העולמית הנפלאה על ישראל. - ולתפארת מדינת ישראל!

אני, ז'וז'ו כהן, אזרח ישראלי ממוצע ומטומטם, סובל ממשבר כלכלי קשה, כוס אמא של ביבי! למה בחרתי בו ולמה לעזאזל אני אבחר בו גם שנה הבאה, משליק משואה זו לכבוד אדמתינו הנקייה. - ולתפארת מדינת ישראל!

אני, יונג צ'ינג צ'אנג לאו, עובד זר, מדליק משואה לכבוד התפתחות המדינה והעבודה העברית. - ולתפארת מדינת ישראל!

אני בוריס סלאבה, עוד אזרח ישראלי ממוצע, אוכל חומוס, מנגב פלאפל, שומע מוזיקה של ערבים אחרי שאני מנסה למגר אותם מהעולם, ואוכל פיתות, מדליק משואה זו לכבוד הליברליזם והדמוקרטיה, וכל זאר אזרחי מדינת ישראל המומצעים וטיב טעם - ולתפארת מדינת ישראל! (MAMA RUSSA)

אני, ווזווז בראסו, מנייק, מספר אישי 496351, מדליק משואה זו לכבוד האידיוטים שלא יודעים לנהוג ומחסלים אותנו על הכביש. -, מקים ארגוני "אין כניסה", "המונוכרומטי" ו-"המרכז הרדיקלי" מדליק משואה זו בתקווה שימותו כל הערסים ואוהדי בית"ר עוכרי ישראל, ולמען הדמקורטיה והליברליזם שגורמת לך להיות משוגע אם אתה חושב שנגיע ל-62, ולתפארת מדינת ישראל!

היום יותר מתמיד, כהמדינה עברה את 40% של השתמטות, חשוב להזכור שיש גם כאלה שעושים ועשו בדיוק ההיפך.

אתמול, פחות מתמיד, הטקס נגע לליבי.

שנה שעברה אני יכול להגיד שכמעט בכיתי ברגעים מסויימים.

הנוהל עובד שני טקסים לערב, שניהם נערכים על ידי כיתה י"ב, אחד טקס זכרון כללי, והשני ערב שירי לוחמים.

שנה שעברה, כתה י"ב, היו לי שני תפקידים: להוריד את הדגל ולעמוד ליד התורן, ואחראי על ערב שיריי הלוחמים, חתיכת עבודה הרמתי שם.

אבל השנה, זה הרבה פחות נגע, לא יוד, הם אומרים שזה היה טוב, היה חזק.

אני עוד נוהג לחשוב שמאז שהתגייסתי נעשתי עדין.

"בגלל ששנה שעברה היתה לפני השירות הצבאי ומתת מפחד." אמר לי חבר, יתכן מאד זו הסיבה. כנראה שכתה י"ב זו השנה בה יום הזכרון הכי משמעותי, סוף תקופת המועמדות לשירות בטחוני, למעט במקרים של היכרות מקרבה ראשונה עם שכול.

היום יותר מתמיד אני קורא לאנשים להתגייס. אני לא קורא לאף-אחד להיות לוחם, כמו שאני לא. או להיות קצין, כמו שאני מקווה מאד להיות, אבל חבר'ה 3 שנים, בשביל אלה שנתנו את הכל, 3, ואני מדגיש את המספר, כי 2 תמיד נראה לי לא מספיק... ועוד יש כאלה שחותכים באמצע... 3 שנים זה המינימום שאפשר לעשות כדי להגיד 'תודה'.

חשבתי איזה שיר לשים עכשיו בסוף הפוסט, יש כל כך הרבה שירים ליום הזה, התלבטתי בין "יש פרחים" ו-"דרישת שלום" אבל החלטתי לעשות משהו אלטרניבי יותר, משהו פחות ישראליף פחות מוכר, ויפה לא-פחות.

Some Gave All\Billy Ray Cyrus

I knew a man called him Sandy Kane Few folks even knew his name But a hero was he Left a boy, came back a man Still many just don't understand About the reasons we are free I can't forget the look in his eyes Or the tears he cries As he said these words to me All gave some and some gave all And some stood through for the red, white and blue And some had to fall And if you ever think of me Think of all your liberties and recall Some gave all Now Sandy Kane is no longer here But his words are oh so clear As they echo through out our land For all his friends who gave us all Who stood the ground and took the fall To help their fellow man Love your country and live with pride And don't forget those who died America can't you see All gave some and some gave all And some stood through for the red, white and blue And some had to fall And if you ever think of me Think of all your liberties and recall Some gave all And if you ever think of me Think of all your liberties and recall, yes recall Some gave all Some gave all

ירושלם, במשפוחע של גיסי.

עם האמא האמריקאית שלו, שלא ממש יודעת לבשל, אז האוכל היה קנוי.

פעם ראשונה שהגפילטע קנוי, פעם ראשונה שהקניידלי קנוי, מה לעזאזל?!

מי קונה גפילטע?!?!

ההורים של טסו לחו"ל לעשות את פסח אצל אחותי אז נשארתי פה לבד.

"שמעת, מישהי נשרף היום למוות בביעור חמץ. עושה עבודה בשביל אלוהים והוא שורף אותו." - אח של גיסי, אתמול בערב.

שמתי לב שאיפה שלא תנהג אתה מקלל את האכולוסיה המקומית הסובבת אותך.

אשדוד- "ערס פרענק מפגר תחזור למערה, יא חתיכת חרא!".

רמת-גן - "צפונבון מזדיין מי נתן לך רשיון?!".

ירושלים - "יא דוס בן זונה! קח את הואן שלך עם כל הילדים ותחזיר לכוס של אשתך!".

חברון - "מתנחבל פרזיט מזדיין! מה אתה תופס טרמפים, קנה מכונית יא זונה!".

באר שבע - "מניאק מי שהעלה אותך על הכביש, יא בדואי מסריח!".

חיפה - "מי לימד אותך לנהוג בטרקטור, יא קופיף מוסלמי!".

ועכשיו לכבוד החג: יותר נכון לכבוד יציאת החג, כי אני סוגר חג שני.

עשרה דברים שיהיה אפשר לעשות עם המצות שיישארו אחרי החג:

1) טפטים לקיר.

2) רעפים לגג, מומלץ לשפץ אחרי עונת הגשים.

3)רצפות, אפשר להחביא כסף מתחת.

4) מניפה, אמור להיות חם בעונה הזאת.

5) לעשות מזה כובע של בוגרי אוניברסיטה.

6) קוביית אוריגמי.

7) ברווז אוריגמי.

8) אופטימוס פריים....

אוריגמי.

9) להתחיל להשתמש בהם בתור דפי טיוטה, כי גם ככה חסרים לנו.

10) לחפש דבר עשירי לעשות עם המצה... לבחירת הקהל.

חג סמאך!