אני מתגעגעת לימים ההם, ימי החופש הגדול הקודם.
ימי קורס משצ''ים.
זה התחיל בזה שהתחלה לא רציתי להיות משצ''ית.
חשבתי שזה לילדים חסרי חיים, ילדי טבע, חננות וכל מה שלא תרצו.
אבל לאט לאט התחלתי להיפתח אל תוך הרעיון והחלטתי שמה יקרה אם אני אנסה?!
אז בהתחלה היו פעולות בבצפר של המדריכים הבוגרים יותר, שמטרת הפעולות הייתה למיין אותנו לקורס ולראות מי באמת מתאים.
ואז היה את טיול פסח 2006 שהוציאו אותנו אליו כפשצ''ים [פרחי משצ''ים] והיה נורא כיף.
והייתה גם צעדת ירושלים שאליה יצאנו כפשצ''ים ומשם התחיל לזרום הרעיון שאני לקורס משצ''ים יוצאת.
אחרי זה היו יומיים מיונים בלטרון שבהם עשו לנו כל מיני פעילויות גיבוש... כל אחד היה צריך להכין הדרכה בנושא מסויים ודברים כאלו...וישנו בשטח והיה ממש כיף.
ואז קבעו יום של ראיונות אישיים שבהם שואלים אותך למה בכלל אתה רוצה להיות מש''צ.
ואם לא תתקבל מה יקרה וכל הדברים הללו.
ואז אחרי כמה ימים קבעו שעה לכל אחד בצהריים שבהם הודיעו לך אם התקבלת.
בהתחלה היו לי חששות לגבי מה שיגידו לי.
אולי לא התקבלתי....ואם כן התקבלתי האם בכלל אני רוצה ללכת ל9 ימים בתנאים של טבע, בלי בית, אנשים שאני בכלל לא מכירה, שינה באוהל, אוכל שמתבשל בבישולי שדה.
ואז הודיעו לי שהתקבלתי...בהתחלה שמחתי אך החששות המשיכו.
דיברתי עם ההורים ושאלתי אותם אם בכלל כדאי לי לצאת ובסוף הוחלט שאני הולכת.
יצאו איתי גם חברות טובות מהכיתה ועוד כמה ילדים מהשכבה שהתחברתי איתם במהלך הפעולות והטיולים.
ואז היה יום הכנה לקורס שבו הביאו לנו את התוכנית של הקורס ואת הרשימות של מה שצריך להביא והכל והחששות רק גברו.
אבל ממש ממש חיכיתי לזה.
ואז הגיע היום שבו יצאנו לקורס....קמנו בבוקר מוקדם והלכנו לעירייה ומשם הסיעו אותנו ל5 ימים ביער הנשיא.
אני ונוי[חברה מאוד טובה שלי] היינו בקבוצה 6 והחברות האחרות היו כל אחת בקבוצה אחרת.
ביום הראשון של הקורס, היה מעין טיול קצרצר עם הקבוצה והתחלנו להתחבר עם הילדים של הקבוצה.
ואז בערב היה ממש מצחיק...שאני ונוי ישנו באוהל אחר.
ואז ביום השני כבר פנינו כל אחת לאוהל שלה...
אבל בהתחלה של הקורס ממש לא היה קל....היה קשה...והיו רגעים של בכי וגעגועים הביתה.
למיטה הנורמלית, למשפחה, למקלחת,לאוכל הנורמלי.
היו רגעים של רצון לברוח משם והמדריכה של הקבוצה לא תרמה לאווירה במיוחד. היא אולי חמודה כשהיא רוצה אבל היא ממש קשוחה. אבל היה רגע שבו ממש הערכתי אותה וזה היה אותו היום שבו ממש התפרקתי והתחלתי לבכות ורציתי לחזור הביתה והיא חיזקה אותי ואמרה לי שתמיד יש את השלב הזה של רצון לחזור הביתה אבל זה מעיד על זה שבחלק השני של הקורס יהיה הרבה יותר טוב ואז דיברתי עם ההורים שלי בטלפון והם גם תרמו לי להרגשה הטובה.
ואז הימים של הקורס המשיכו והתחרטתי,פשוט התחרטתי על אותו רגע שבכיתי.
נכון שהיה קשה כל יום לקום מוקדם בבוקר לעוד יום של לימודי שדה ופעילויות אבל שרדנו.
האנשים מדהימים והיו צחוקים והיה כיף.
ואז נגמר החלק הראשון של הקורס ויצאנו לשישי שבת בבית.
חזרתי הביתה....ישנתי שינה טובה ובשבת אירגנתי דברים לחלק השני של הקורס.
ובבוקר של היום הראשון של החלק השני פשוט הייתי מלאת אנרגיות ורקדנו והיה ממש מצחיק.
החלק השני היה בלטרון והוא היה הרבה חוויתי וכיפי, הוא עסק יותר בעניין של גיבוש ופעילויות מרתקות יותר.
ואז היה יום שבו הלכנו לבריכה ואחריו חזרנו למקום השינה שלנו, ובבריכה היה ממש כיף.
והיה יום שבו היו מקלחות [משו נדיר חח] ואז היינו במקלחת עם עוד שתי בנות והיה כ''כ מצחיק.פשוט קרועות וחזרנו עם מגבת לאוהל חחחחחח.
ואז ביום האחרון של הקורס הייתה מין פעילות של חפירה ארכיאולוגית [?!] ואז הייתה שיחת סיכום שבה חילקו לנו תעודות ויומן משצ''ים וחולצות סוף קורס.
ואז נפרדנו מכולם וזה היה ממש ממש קשה.
ואחרי הקורס הכרתי יותר ויותר אנשים וראיתי שהם מדהימים.
וזהו......אני ממש ממש מתגעגעת לימים ההם.
ובאלי לחזור לשם.
ומאז היו טיולים שלכל המחוז והיה ממש כיף ומצחיק.
והמחוז הזה פשוט מדהים.
פשוט משפחה שנייה.
אני אוהבת כל אחד ואחת מכם.
=)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
