פעם היתה לי חברה טובה.
היינו עושות הכל ביחד. הכל.
היו רגעים שהייתי מרגישה כאילו היא מנסה לחקות אותי, ואז היא היתה אומרת שזה רק בגלל שאני כל כך מושלמת בעיניה וגם היא רוצה לקלוט קצת מן הקסם.
אז נתתי לזה לזרום.
ובהתחלה היא רק היתה מתלבשת כמוני,
ואז מתחילה טיפה לדבר כמוני,
אז היא הכירה את החברים 'מחוצלעיר' שלי,
ואז...
אז היא שכבה עם ההוא שהייתי דלוקה עליו.
ההוא ששבוע לפני המקרה, הייתי אצלו כל הסופשבוע.
וסיפרתי לה כמה הוא עשה אותי מאושרת
וכמה שהסקס היה טוב
והיא בעצמה היתה אומרת לי "זה בטח יהיה יותר מזה, זה נשמע רציני".
ושבוע לאחר מכן היא עצמה היתה חייבת לבחון את היכולות המשגלתיות שלו. או משהו כזה.
ולאחר מכן האשימה אותי בעניין. אמרה שזאת אשמתי שהיא סיימה את הלילה אצלו בדירה.
אמרה שאם הייתי חברה אמיתית, לא הייתי נותנת לזה לקרות.
אז כנראה שאני לא חברה אמיתית.
כבר כמעט חצי שנה שאנחנו לא מדברות..
וזה כואב לי.
היא כל כך פגעה בי.
עד עכשיו, כשאני רואה את אותו הבחור, עולים לי פלאשבקים של אותו יום שבת מצמרר. כשבכיתי. כל כך הרבה בכיתי.
בחיים שלי לא תיארתי לעצמי שמישהו מסוגל לדרוך לי על הלב כל כך חזק.
עכשיו קראתי בבלוג שלה.
אני לא יכולה להתאפק.
אחרי כל תו שאני קוראת אני רוצה לחנוק אותה יותר.
יש קו דק מאוד המפריד בין אהבה לשנאה.
היא שיחקה בו כל הזמן, ובסוף החליטה לקרוע אותו.
וכל המעיים שלי נשפכו החוצה באותו בוקר יום שבת.
הבחור ההוא כבר מזמן הבין שהוא פספס את הדבר האמיתי כשהוא החליט לשכב איתה.
הוא אפילו ניסה לגרום לי להאמין שאני צריכה לסלוח לו.
"לסלוח על מה? תזדיין עם מי שבא לך. זה לא שהיית חבר שלי או משהו."
עכשיו היא מחקה בנות אחרות.
"מושלמות".
שיבושם לה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
