גיי מיוסר, חותך ורדים...

הסופ"ש הזה היה הזוי. אני לא ילאה אתכם בפרטים אז זה יהיה קצר.

מתן הזמין אותנו אליו הביתה לסופ"ש, כי אמא שלו נוסעת. עכשיו, ידעתי מראש שבת-דודה שלו תהיה שם וכנראה גם אחים שלו. טוב סבבה. הגעתי לשם היו שם מתן ואלכס ואחיו ואחותו ובת דודה שלו. הכל סבבה, אבל אז גיליתי שבחצות יום שישי הוא הולך לאלכס. למה תשאלו? כי אלכס ומשפחתה צריכים יום שבת לשתול בצלים (דה דחוף...) והוא מצטרף. עכשיו ברגע ההוא די התעצבנתי על שניהם, אבל ססבה לא אמרתי כלום לא להרוס את הערב. גם גל ועופר הגיעו. וכו' וכו'.

עכשיו שתבינו מה קרה:

אני רבתי עם אמא שלי קשות כדי ללכת למתן ולא רציתי לחזור הביתה אחרי ריב כזה. אז די נדםקתי. ונכון שהוא הציע לי להשאר בבית שלו אל אף שהוא הולך. אז מה?

א. יש לו התחייבות קודמת לחברים שלו. עזבו אותי, שאני מכיר אותו קצת. מה עם גל? ועופר? ואם היה מגיע נארינג ממעלות? מה אז?. לדעתי זה לא היה בסדר שמתן עזב אותנו. הוא יכל להגיד לאלכס אני נורא מצטער אבל יש לי התחייבות קודמת.

ב. הוא קצת דפק את כולנו, כי אנחנו תיכננו משהוא וזה לגמרי לא יאצ לפועל. מרגיז...

קיצר הסתובבנו לנו עד מאוחר, כרני הצטרף, עשינו שטויות. הלכנו לבית קברות, רציתי להכנס אבל עופר וגל השתפנו, ואח"כ גם קרני.

קיצר הסתובבנו עוד קצת. פגשנו בקרן, אחת מגניבה בלבוש מגניב. הסתובבנו איתה ועם חבירם שלה, פגשנו שם בניצן. עשינו שטויות. הייתה שריפה בשדה קוצים, הסתכלנו, התחממנו, ברחנו כשהיא הדליקה את העץ. וזה היה מגניב ביותר.

חיכינו למונית של קרן. היא נסעה. הסתובבנו עוד קצת. הלכנו בסופו של דבר לקרני. התנחלנו, היה הזוי קצת. הלכנו כי חברה שלו הייתה מיודעת להגיע, ואז נשארנו אני וגל. הלכנו לבית שלו ולקחתי את הדברים שלי. ואז ישבתי בגן ליד הבית שלו עד שמונה, מתכנן את שיחה עם מתן*, ואז התקשרתי למתן הביתה, בת דודה שלו אמרה שעוד כולם ישנים.

ואז נהיה הזוי:

החלטתי, בהשראת ספר של חבר שיל, לתת ל8D6 לנהל את חיי. שני קוביות אדומות זה האמוציונאל. שניים כחולות זה הראציונאל. אחת לבנה ואחת צהובה זה רע, וירוקה-שקופה ושקופה-שקופה זה הטוב. קיצר כל פעם שעמדה בפני החלטה הטלתי קוביות וראיתי מה עלי לעשות. בהתחלה חשבתי להחליט האם ללכת הביתה או לא ללכת הביתה. החלטתי שרע וראצינאלי ללכת הביתה ואילו טוב ואמוציונאלי להשאר בחוץ.

יצא 5,2,4,6 לרע+ראצינאל ואילו 1,3,6,2 לטוב+אמוציונאל. אז הוחלט בפה אחד לחזור הביתה. התחלתי ללכת הביתה, אבל כדי לחסוך עליות וירידות עשיתי סיבוב קטן דרך בי"ס אורט. קיצור בסוף הגעתי לרחוב שלי ומשום מה נזכרתי במה שגל אמר כשיצאנו מקרני והיה לנו קצת קר "מה שצריך עכשיו זה בחורה שתחמם אותך. או במקרה שלך חייל." וצחקתי לעצמי. אבל זה גרם לי להזכר בחייל המתוק שגר בבניין לידי (ראו פוסטים קודמים, כבר ציינתי שהוא חמוד?), החלטתי שאולי כדאי ללכת אליו במקום הביתה.

והגעתי למסקנות הבאות: אני מיוזע, מסריח, עייף, קצת רעב, במצב רפיון שכלי. יום שבת 8:45 (מוקדם) בבוקר, הוא בטח ישן. והחלטתי שזה יהיה טוב יותר, בעצם, ללכת הביתה וגם ראציונאלי. אבל ללכת אליו זה אמנם רע אבל אמוציונאלי.

שוב קוביות, הפעם לא טרחתי לרשום תוצאות. אבל יצא טוב ואמוציונאלי. ואז שקלתי עניינים. מעבר לכל ספק שהכי אמוציונאלי זה ללכת אליו מה עם טוב? הגעתי לפשרה עצמית שדווקא אולי טוב ללכת אליו, כי בכל זאת רבתי עם אמא שלי לא לחינם. קיצור עזרתי אומץ וצלצלתי בדלת שלהם.

ענתה לי אמא שלו.

"הי"

"הי. XXXX ישן..."**

"אה..."

"אתה רוצה שאני יעיר אותו?"

"אה... לא יודע... עזבי אני ילך.."

"לא.. חבל... הוא בטח ישמח לראות אותך..."

"אה.. את יודעת מה אני יעיר אותו..." (עברה במוחי מחשבה)

"טוב."

נכנסתי אליהם לבית. והלכתי לחדר שלו. בשקט נעלתי את הדלת (שאמא שלו לא תשים לב).

ואז הנחתי את התיק שלי. הורדתי את החולצת פלנל והנעליים. ואז הסתכלתי עליו. הוא היה כזה חמוד. הוא ישן על הגב, בידיים פרושות, לבוש מדים***.

נשכבתי לצידו ונישקתי אותו. הוא קפץ. אבל אח"כ הוא ראה מי אני. ואז התנשקנו שוב. הוא חיבק אותי.

ואז דיברנו קצת והסתבר שהוא בילה יום שישי בערב באיזה מעודון שנותן כניסה חינם לחיילים במדים (קינקי...) קיצר. הוא חזר הרוג נרדם ככה. ולכן זה לא היה נורא. כי גם הוא היה מיוזע ומסריח ועייף.

ולקצר עניינים****: את השלוש שעות הראשונות שלנו יחד אחרי שהערתי אותו בילינו בלבוש מינימאלי מתחת לשמיכה... P-:  היה מדהים היה פנתסטי. שלוש שעות!! אתם קולטים אפילו את גודל העניין... שלוש שעות!!!

וזהוא. בילינו עוד קצת ביחד. דיברנו המון.

* מתן. אנחנו חייבים לדבר על מה שקרה. גל תעביר למתן את הפוסטים שהוא לא ראה... (חשוב ביותר... תעשה את זה בשבילי, למרות שאתה בטח עוד כועס עליו...)

** אני לא מפרסם את השם שלו עד שאני ידבר איתו על זה.

***פעם ראשונה אני רואה אותו לובש מדים... עד עכשיו ראיתי אותו באזרחי.

**** למי שמעוניין בתיאור יותר מפורט של מה שקרה שישאל אותי באיסיקיו. אני אשמ לשתף...

נ.ב.

לכל מאן דבאי..

החייל החמוד החתיך המתוק שלי פשוט מדהים מתחת לשמיכה...