גיי מיוסר, חותך ורדים...

העברץי אץ השיר מהפוסט הקודם כדי לשים אותו בקטגוריה יצירות...

אישה יפה,,
בשמלה שחורה,
אני רואה אותה,
אי שם רצה.
בין שדות וכרמים,
בינות קברים,
תכלת בעיניה -
תלתיה אדומים.
 
ואני רץ אחריה,
מהופנט מחמוקיה,
ואני רוצה לתפוס אותה.
והיא רצה. אי שם רצה.
 
וכשחושך מתקרב,
חצי ירח בשמיים.
אז קולה הערו,
מהדהד לי באוזניים.
 
היא קוראת לי מרחוק,
ואני אחריה.
זהוא לא ענין של צחוק,
ואני כומה אליה.
אני לא רואה אותה,
רק מרגיש בקרבתה,
ואני כמו מיוחם,
מאחל למגעה החם.
 
ואני כמו זבובים,
ההולכים אל הקורים,
והיא כמו העכבישה,
מתחבת אך מפתה.
 
וכשחושך מתקרב,
חצי ירח בשמים.
אז קולה הענו,
מערפל לי ת'חושים.

מכשפת אהבה,
בשמלה שחורה,
חמוקיה עדינים,
תלתליה אדומים,
ותכלת בעיניה -
היא שבתה אותי בקסמיה.
 
ובינות למצבות, זר חבצלות שחורות.
היא מוליכה אותי אל החלומות.
אל עולם שמעבר לחושים,
אל התענוג אל הדמדומים של החיים.