גיי מיוסר, חותך ורדים...

טוב אז זה פוסט עדכון/חוויות שכזה.

לחץ אקדמי:

אני נמצא בזמן האחרון בלחץ אקדמי הולך וגובר, שלא יפחת עד לפברואר לפחות. לכן העדכונים בבלוג יהיו דלילים, אם כי כמות התגובות בו ממילא נמוכה. תגיבו אנשים!

מדים זה סקסי?

הייתי יום שלישי ביום חיול.

לאילו בינינו שלא יודעים: יום חיול זה יום מציק וטורדני שבו צה"ל מכריז עליך סופית כרכושו הפרטי. אצל עתודאים כל הסיפור הרבה יותר מעיק. יום החיול הוא מיותר לחלוטין שכן מייד בסופו העתודאי השמח חוזר לביתו, ואחרי סיבוב הופעות עם מדים לפני כל מיני קרובי משפחה טורדניים ומצלמות מוטרפות, הוא חוזר לחייו האזרחיים.

אחרי שלוש עד ארבע שנים שבו העתודאי נהנה בעיקר מחובות ופחות מזכויות הוא מגיע ליום גיוסו. שם הוא עובר בשנית את שרשרת החיול, ומתגייס סופית לצבא - שכן העתודאי לא מוכר רק את גופו (יום חיול 1) הוא מוכר גם את נשמתו (יום חיול 2).

אז ככה.

הגעתי בבוקר לבקו"ם, אנישם היו ממש אחלה - בעיקר עתודאים וגם קבוצה של בנות מיחידת "קרקל" אחת אחת גבר גבר.

אחרי נסיעה קצרה באוטובוס מרחק שהיה נוח באותה מידה לעשות ברגל אנחנו נכנסים לשרשרת החיול.

תחילה מגיע זקן חביב מהאגודה למען החייל, נותן לנו עוגיות מכניס אותנו לחדר חשוך ו... (אל תהיו סוטים...) מקרין לנו סרט שמסביר מה אנחנו הולכים לעבור. אח"כ מאחל לנו בריאות בריאות ועוד בריאות.

אנחנו נכנסים למבוך מסדרונות ומקבלים מדבקות בר-קוד. כל שרשרת החיול היא מעבר במסדרון ארוך ומתפתל בין תחנה לתחנה בצורה של הסרט הנע. דבר ראשון אתה מוסר פרטי חשבון (כסף זה טוב) ומקבל כרטיס טלקרד מתנה (50 שיחות, לא הזה הזול של 20 שיחות... השקיעו...)

אח"כ עברנו לתת טביעות אצבעות וטביעות ידיים. משם לחיסונים (שניים במספר.) בתחנת החיסונים כל הכי שריריים בכו כמו ילדות קטנות. משם לצילומי שיניים וצילום גולגולת. תמונה לחוגר, מנמיכים שם אנשים בגובה...

אימות נתונים - בבקו"ם זה ממש הולך מהר, לא כמו בלשכת גיוס. שם הן מהירות, שואלות שאלות לעניין, ומתקתקות במחשב בדיוק ומהירות.

אחרי זה הכיף הגדול של האפסנאות.

מחליקם לך קיטבגים, לא אחרי שורת בחינות של כפל תלת-ספרתי בע"פ (עתודיאם חכמים לא?) ושלל בדיחות מעקבות ומעצבנות. טוב, המש"ק שם היה חתיך ויצא לי לעשות לו עיניים, כך שלא הכל לרעה. (סיפורי המש"ק בהמשך).

אח"כ יוציאם לבדוק שיש את כל הציוד והולכים ללבוש מדים. אז בחדר ההלבשה יצא לי לראות הרבה חתיכים מתלבשים (העתודאים מהטכניון הפגינו גוף תותחי...) ואפילו יצא לי להכיר את איבן (האיום? בהמשך...).

אח"F כשכולם על מדים יוצאים. מסדרים אותנו בשלשות ונותנים לנו לחכות שלוש שעות סתם. מדיע מישהוא מסדר אותנו שוב בשלשות לוקח אותנו לאכול, אחרי האוכל הולכים לחתום על "כל כך הרבה טפסים לא ראיתי בחיים שלי" (איבן, בהמשך...). באמת חתמנו על מלא טפסים. כל טופס מציין משהוא אחר שהצבא יכול לעשות בנו ולו רק יחשק בכך. קיבלנו סיסמא שאם מקריאים ברדיו או בטלוויזיה צריך להתייצב תוך 24 שעות לבסיס, תוך שאנחנו מחייגים לכל מי מהמחלקה שיש לנו את הטלפון שלו.

טירונות נעשה בקיץ. קורס קצינים סוף התואר. זהו בכללי.

על המש"ק ואיבן אני אעדכן כשהיד פחות תכאב מהחיסון (תטנוס, כך הבטיחו לנו - ולראשונה הצבא מבטיח טוב - מתחיל לכאוב יום אחרי, וכואב יומיים. בינתיים בהחלט התחיל לכאוב לי רק היום. מחכה ליום שישי....)