גיי מיוסר, חותך ורדים...

החיים שלי מלאים צירופי מקרים הזויים כל כך עד שאני בטוח במאת האחוזים שמישהוא אי שם למעלה הפסיק להטי קוביות והתחיל להתערב לי פה בעניינים.

איבן (האיום?)

טוב. איבן, למי שעוד לא הבין, הוא עתודאי ממש כמוני. נחמד כזה. איבן הוא רוסי די מגודל, שרירי וחסון, המתנשא לגובה המכובד 1.65 ("הנמיכו אותי בחוגר") יש לו כתפיים רחבות והיד שלו בעובי הירך שלי. מיותר לציין, או שמא אולי לא, שכל המראה הכללי שלו עושה לי את זה ברמות קשות ופנימיות.

כפי שציינת בפוסט הקודם לבישת המדים אפשרה לי הצצה לגופותיהם של הרבה חתיכים, בעיקר רוסים (הסוג המועדף עלי למי שלא יודע). אני מצדי, לאחר הליכה איטית ומשתרכת ותוך שליחת מבטים בלתי מתפשרת לכל מיני מקומות בלתי יאים התמקמתי בנישה של חדר המדידה שהייתה מבודדת, וזאת כדי להתבודד. בעודי עומד ומחליף יצואי מגיע איבן לנישה (שלי?) ומתוך 10 תאי מדידה (למי שלא יודע זה לא ממש תא. זה יותר שתי מחיצות שיוצאות מהקיר, בערך מטר אורכן ורוחבן, כמו סתם ריבועים מיותרים שלא באמת מסתירים משהוא, במיוחד לאור העובדה שהצד האחורי הפונה למסדרון חשוף לגמרי. טוב, העיקר שלא מחליפים תחתונים.) בוחר דווקא בזה האחד לידי.

מי שלא יודע כל עניין החלפת הבגדים מסורבל בעליל ולכן לוקח זמן. אני ואיבן ניהלנו שיחת חולין משעשעת על האוני'. אין צורך לציין, או שמא אולי כן, שגופו של איבן בייש את גופי, ולכן טיפה היה לי לא נוח. בראות איבן את חוסר המנוחה שלי הוא נתת לי בנחמדות "צ'פחה" על התחת (בעודי עומד בבוקסר בלבד והוא בתחונים וגרביים) ואמור לי "תתרגל... בצבא אין פרטיות...".

אי הנוחות שלי, באמת שאין צורך לציין, גבר במידה ניכרת, מבטי הוסך הנה והנה ואין צורך לאמר שהיה זה מביך בפני עצמו שהבוקסר שלי נהיה קצת יותר מדי צפוף (למבינים...). איבן הרגיש בכך, ולא בזבז זמן מיותר. עוד לא החלטתי אם המעשה היה אמיץ או מטורף, אך אני מודה לו על כך מאוד. איבן, בעודו עדיין בתחתונים וגרביים, עשה שלושה צעדים מהירים ומצאתי עצמי נדחס לקיר ע"י גופו המאסיבי בעוד הבוקסרים שלי נהיים צרים מרגע לרגע. הוא הישיר מבט לעיני המבולבלות, שם יד אחת על ישבני, יד שניה על צווארי, ובלי לתת לי את זכות הדיבור דחף את לשונו לגרוני. אני מצדי לא הראתי התנגדות יתרה, אחזתי בגופו ושיתפתי פעולה. כמובן שפרט לנשיקה לוהטת והתגופפות כללית שום דבר לא קרה (בכל זאת אנישם בחדר השני יכולים בכל רגע להכנס).

אחרי זמן לא ארוך במיוחד, מצאנו את עצמנו מחכים לשם החכיון (ראו הפוסט הקודם). אחרי זמן מאוד לא ממושך מצאתי את עצמי בשירותים הצה"ליים בעוד איבן מצא דרכו לתוכי. לא אלעה את הציבור בפרטים מיותרים (יש איסיקיו בשביל זה), רק אומר שהיה זה מהנה עד מאוד.

מכאן כמובן המשכנו איבן ואני את יום החיול בשיחה בטלה, כאילו כביכול כלום לא קרה ואנחנו סתם מיודדים. בסוף יום החיול, כשנפרדנו איש לדרכו, איבן בא לחבקי לשלום, ותך כדי חיבוק השחיל פתק עם מספר הפלאפון שלו לכיס האחורי שלי. אח"כ הוא שלח לי קריצה ועלה על האוטובוס, שלי הגיע כמה דוקת אח"כ.

איבן לצערי ממוקם בטכניון, הרחק הרחק, ואילו אני ברחובות-ת"א. יצא לי לדבר איתו כבר פעם אחת. סוכם שבסופ"ש שהוא מגיע לאיזור אני אשמח להפגש איתו.

המש"ק היה סתם חתיך שעשיתי לו עיניים והוא לי, ובסוף כלום לא קרה. למה? כי פגשתי אותו אח"כ וראיתי אותו מחרמן איזו חיילת, וזה כמובן הוציא לי את החשק. בקשה לעתיד: אל תעשו עיניים לבנים, אם אתם לא הומואים או בנות.