גיי מיוסר, חותך ורדים...

סתם, כדי שאחרים ירגישו קצת חרא בשבילי גם.

אז יש מלא דברים שיושבים לי בלב וחרא לי איתם ואני פשוט לא ממש חולק אותם עם שאר העולם.

יש למשל אנשים שעוזבים אותי. לא כאלו שאנחנו שנינו עסוקים מדי בשביל להפגש, ואני רואה אותם או מדבר איתם במקרים ראנדומאליים של זמן פנוי. אלא אלו שעוזבים במתכוון. חברי ילדות, זה הכי כואב, אנישם מרחובות שאני מכיר ועוד אנשים שאני מכיר בתלישות. אנשי שעוברים למדרכה בצד השני כדי להמנע מלפגוש בי, ואני רואה אותם אח"כ חוזרים למדרכה בצד שלי ככה כשאני מעיף מבט אחורה. אנשים שלא אומרים לי שלום או לא מדבירם איתי למרות שבעיניים שלהם אני רואה שהם מזהים אותי, כי בכול זאת הם מכירים אותי מגיל שנתיים או משהוא.

היו לי כמה חבירם טובים שאני מכיר מגיל שנתיים (מהמעון).

אחד שפשוט נפרדו דרכינו, יש לו עכשיו חברים אחרים ולי יש חברים אחרים, אבל לעיתים אנחנו רואים אחד את השני בראנדומאליות. לא נעים לי להדחף למעגל החבירם שלו בכוח, אז חפיף. למרות שחבל.

השני שגר בחרוב שלי ולא אומר לי שלום בבוקר. למרות שלפני כמה זמן יצא לנו לחדש את הקשר באיסיקיו, אבל מאז שוב נעלמו עקבותיו, אלב לא במכוון. לא יוצא לי לאמר לו שלום. חבל... אולי אני אנסה בכול זאת. היה באמת חבר ממש טוב.

ועוד אחד שלא יודע מה עלה בגורלו כי לא ריאתי ולא שמעתי ממנו המון זמן, הוא כנראה לא גר ברחובות יותר.

ועוד אחד שמת ממנת יתר של הרואין. יש לכם מוסג כמה זה מזעזע לראות בןאדם נגמר מול העיניים שלכם, חוויה אישית וכואבת.

ויש גם כאלו שכשיצאתי מהארון אמרו לי במפורש שהם לא רוצים קשר איתי, או שלא ענו לי ופשוט נעלמו, או כאלו שאניא ורמ להם שלום הם מסתכלים בי בנבזיות כזו והולכים הלאה. אנשים בורים. מסך הבארות שולט בהם, וחבל.

ועוד כל מיני. מוזר שדווקא האנשים מהאוניברסיטה, שבאמת אין לי איתם שום דבר בעקרון, ובאמת שהם חבורה ראנדומאלית של אנשים דווקא ממש אחלה, מאוד מקבלים אותי יפה. אפילו תומכים וזה, מתעניינים. אחת אפילו שידכה לי מישהוא, אבל הוא קצת גדול לי(27). בעיקר הבנות שם, שהתחברתי עם חלק מהן ממש טוב, וגם קצת הבנים שם. למרות שעם הבנים אני יותר מדבר על דברים אחרים... וזהו. מוזר כזה שדווקא במקום הכי זר לי, אני מרגיש הכי מתאים בעולם.

ויש עוד מלא דבירם ששמורים לי בבטן, בהזדמנות אני אשחרר עוד קצת אולי. לא רוצה להקיא יותר מדי בבת אחת, זה לא בריא.