| 8/2006
למה?
אני פוגש אותם, בחור אחרי בחור אחרי בחור, ורובם לא מוצאים חן בעיני בסוף הדייט הראשון. לא מספיק בשביל לרצות שני. 99 כאלו אני פוגש, ואז אני פוגש אותו. מספר 100, הוא ממש ממש מוצא חן בעיני. אחרי ש40 מה99 אומרים לי שאני מתאתי חן בעיניהם, אני פוגש אותו. ה100, שאני ממש רוצה. ואז מה? הוא לא רוצה אותי. לא משהוא דרסטי, זה פשוט "לא זה". "לא היה שם חיבור". אוף!!! והוא עוד נישק אותי על הלחי בסוף הדייט. הייתי באופוריה, חזרתי עם חיוך יותר מרוח מממסקרה אחרי בכי ברעידת אדמה. ואז אנ ימדבר איתו והוא אומר לי שאני נחמד, והשיחה הייתה טובה, והוא ישמח לפגש אותי....
....
.....
....
.....
....
כחבר, משהוא לא רומנטי. כי אני נחמד, אבל לא בכיוון הזה.
*דכאון מחלחל פנימה*
זו הפעם המי יודע כמה שזה קורה לי, שסוף סוף אני מוצא מישהוא שהאישיות שלו והמראה שלו מוצאים חן בעיני, וזה נדיר תתאמינו לי, והנה הוא הולך לו, חמק לי בין האצבעות.
*שוקל לקחת המון כדורים ומחליט, כרגיל, לא*
הלב שלי כואב, פצוע, שרוט, חבול.
אני לא רוצה יותר.
לא רוצה לצאת לדייטים רק בשביל להתאכזב.
לא רוצה אהבה. לא רוצה מערכת יחסים.
רוצה רק לחיות. לבד אני והספרים. אם ספר מוצא חן בעיני, הוא לא יכול לדחות אותי.
וחתול או שניים, אולי כלב, אבל אם כלב רק סאן ברנרד.
מחר אני אקום והכרית שלי תהיה ספוגה דמעות.
ואני אתקלח ואשתוף את הדכאון ממני.
ואני אמשיך ללכת ולחייך
כשכל מה שאני רוצה זה בחור נחמד, לא מכוער מדי לא יפה מדי, לא רזה מדי לא שמן מדי, שיהיה חכם, אבל לא יותר מדי, ושידבר ויקשיב באותן המנות. ואם אפשר ולא מוגזם, שיהיה רומנטי קצת, אבל לא קיצ'י וורוד מדי. ואם אפשר, וזה לא מוגזם,
אז בבקשה, שיאהב אותי קצת, או לא ממש, יחבב אותי מספיק.
או לפחות שאני אמצע חן בעיניו.
שיהיה שלי.
שאני אשלח לו SMSים באמצע היום
וחיוך יתרחב לי על הפנים רק מלחשוב עליו.
שישכב לידי ויחבק אותי כשקר לי או לבד לי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
