עד סוף העולם.
|
 כינוי:
בוטן מתוק(: בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 5/2010
חיים על הקצה.
זה כמו ללכת על חבל דק.
לקום כל יום ב11 -12.
לא להרגיש.
לראות עוד ועוד אנשים מאוהבים.
להבין ששכחתי מה זה.
להסתכל על עצמי במראה יום יום ולראות בכל יום משהו שונה.
לא להכיר את עצמי.
לא להכיר את החברים הסובבים אותי.
לחיות סטטי.
להפסיק לחיות נכון.
לחשוב הרבה על העבר,
מעט על העתיד.
הדמויות של העבר כמו צל עבורי.
צל גדול ומאיים.
לשאול אל עצמי, האם זה הזמן לאהבה?
אהבה, שהפכה כה חסרת משמעות בעיניי..
כבר אין לי כח לרדוף אחרי זה.
כבר אין לי סבלנות להכיר אנשים חדשים.
אין כח להתעסק בזה.
לחיות חיים חסרי משמעות וכל רגש.
חיים שגרתיים, חסרי ריגושים.
תגידו שאני מסכנה,
אבל אני חושבת שהרבה זמן לא הרגשתי שקט כזה.
שקט תמים כזה.
בלי לצפות לטלפון,
בלי לפחד מסינונים או הצקות.
שבוע של שקט יש לי ואני כבר משתגעת.
שוכחת מי אני.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
