עד סוף העולם.
|
 כינוי:
בוטן מתוק(: בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2010
לאהוב.
אני נותנת לרגש החם הזה לשטוף את גופי.
אני נותנת לדמעות לרדת מעצמן.
עוצמת את העיניים ורואה כמעט מיד את עצמי כילדה.
פושטת את בגדיי ונכנסת למקלחת, מנקה אותו ומקרצפת היטב.
העיניים החומות הגדולות שלי שכ"כ אהבת עוד עצומות.
כבר כמה ימים שחם כאן, אין לאן לצאת.
המקלחת מצננת את גופי מעט.
אני לובשת את הגוזיה החדשה ואת המכנס הקצר של אבא, כמה כיף להסתובב ככה, נדיר שאין איש בבית.
אני מרימה את התריס של במרפסת ויוצאת, משב רוח רענן מקדם את פני.
אני מתייבשת על הנדנדה הישנה, שחורקת. תזוזות קלות עם הרגליים, עוצמת שוב את העיניים ורואה אותך מולי.
אני מעדיפה לברוח לחדר, ריח של ניקיון.
אני נשכבת על המיטה ומריחה ריח של סדינים נקיים - איזה תזמון יש לעוזרת הזו בהחלפת סדינים, יואו!
מניחה את הראש על הכרית הישנה והמרופתת שאני לא מוכנה להחליף בעד שום הון, כבר מגיל שלוש.
פוקחת את עיניי, הכל מתערפל סביבי, מוצאת את עצמי באיזה חלום עלינו.
מנמיכה את הפלאפון לשקט ונותנת לצלילים של הדיסק שלנו לסחוף אותי.
דמעות קטנות זולגות על לחיי.
באותם הרגעים, כל הרגש שחימם אותי לפני כמה דק' עוזב את גופי ומותיר אותי רפויה במיטתי. בעיניים דומעות.
הטלפון בבית מחזיר אותי למציאות.
אמא תכף חוזרת, אני לובשת את החולצה שלך של הסוף מסלול שעוד לא הספקתי להחזיר ומתיישבת במחשב, נכנסת לפייסבוק.
כותבת איזה סטטוס צבוע כזה, משנה את המצב לרווקה ועונה לחברה בטלפון.
עושה הכל כדי להדחיק.
אבל לפתע עולה לי לאף ניחוח הזיעה שלך מן החולצה ואני מעדיפה להחליף.
אמא כבר בבית. עדיף להעמיד פנים, כמה שאין לי כח לשאלות מיותרות.
בעצם, אין לי מושג מה זה הרגש שמילא אותי מוקדם יותר.
כי אהבה כבר אין שם, וגם כעס לא.
איך אפשר להגדיר רגשות?
מחבר משותף אני מבינה שאתה מתכוון לנתק כל קשר.
אני לוקחת את התיק ויוצאת. אולי זה יעורר אצלי הבנה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
