עד סוף העולם.

לפעמים כשאני מרגישה שאני צריכה שקט, ואיני נרדמת אני יוצאת למרפסת.

אני יוצאת למרפסת ומדליקה סיגריה.

יושבת על הנדנדה ההיא ומביטה בירח.

ירח מלא, לבן כזה ועצוב.

חושבת עלייך, על האהבה שהייתה ואינה.

חושבת עלייך ועל מה שעובר עלייך עכשיו בטירונות וכמה את חסרה לי - כי בדכ, היית יושבת בכיסא מולי ושותקת.

לפעמים כשבא לי שקט אני הולכת לישון מאוחר ונרדמת מול הטלוויזיה אחרי הסיגריה ההיא.

סיגריית לילה, טובה יותר מזו של הבוקר.

אני תמיד חוזרת לאותה נקודה כשזה קשור בך,

אנחנו תמיד רבים ואחכ מתנשקים, כפיוס.

אני כבר לא אוהבת אותך וכבר לא רוצה אותך חלק מהחיים שלי.

איבדתי את זה.

כבר לא אכפת לי.

הסיגריה נגמרת לאיטה, וכך גם הלילה.