עד סוף העולם.

להסתכל החוצה ולראות משהו אחר ממה שאני מרגישה בפנים.

באמת לא להבין מה הולך איתי.

לקום כל יום ב12 ולפספס בית ספר, במקרה הטוב להגיע לשעות האחרונות.
לצאת כל יום עד השעות הקטנות של הלילה כאילו כבר חופש.

להתאכזב.

להתאהב.

לא להבין מה אנשים חושבים שכל כך טוב לי.

האהבה לא מחכה בשום מקום. הלב נקרע.

הייתי רוצה להגיע למקום חדש, עם גברים חדשים ובגדים חדשים ומראה חדש.

מקום שבו איש אינו מכיר אותי או שופט אותי על טעויות העבר.

להתאכזב מעצמי ולראות אנשים אחרים מצליחים בדברים שאני מנסה להשיג במשך המון זמן.

הרגשה של סוף קורס, סוף הילדות שלי, עוד שנייה ואני מסיימת יב.

עוד 10 ימים אהיה בת 18, הגיל לו ייחלתי, ועכשיו יותר מתמיד אני לא מבינה מה ההתרגשות.

הרי, אף אחד לא יאהב בי פתאום, ברגע כי אני בת 18.

דבר לא ישתנה במראה החיצוני שני או באופי שלי.

אהיה בת 18, סהכ עוד מספר.

הרצון הזה להתגייס הוא חזק, אבל גם לא חסרים אנשים שמבאדסים אותי על כך.

רוצה להגיע לתקופה של בין התיכון לצבא ולעשות מה שבראש שלי, להוכיח לעצמי שאני יכולה.

ואתם, תמיד רואים שטוב לי, שמבפנים, הכל נקרב ........