עד סוף העולם.

הכאב הפיזי הוא עדיף על פני כאב נפשי.

ובאמת, שמדובר בכאב פיזי שלא חשתי המון זמן.

לאמץ את הגוף שלך עד קצה היכולת ומעבר, זה המ שגורש גיבוש לוחמות.

בעיקרון, את הגיבוש עברתי.

עכשיו מתחיל המסע האמיתי.. עד הגיוס ובטח שלאחריו.

אני רוצה להתגייס ולהרגיש את עצמי חיה. אני חושבת שהכאב הפיזי הזה גרם לי להוכיח לעצמי שאני חיה ולא מין גופה שכזו שמהלכת כמו שאני במהלך הכמה חודשים האחרונים.

ההתאהבות בך גרמה יל המון סבל, אבל לאטלאט אני מבינה שאתה אינך שווה כלום.

אבל בנוסף להבנה הזו, אני גם מבינה שאתה שברת אותי כמו שאין לא שבר ובכך גרמת לי לחסום את הלב שלי לגברים אחרים ואני לא חושבת שזה מגיע לי.

הכאב הפיזי העצום שחוויתי ביומיים האחרונים הוא מין "תיקון" שאלוהים נתן ליץ.

אני מרגישה חופשיה מאיי פעם.

התיק מוכן והפרפרים בבטן מתחילים לפרפר אחושרמוטה.

סהכ גיבוש לוחמות. אבל היני נוסעת לבד.

מכירים את זה שיש לכם ידיד טוב ואתם מפחדים שתתאהבו בו?

אז זה המצב.

אבל למה כולם ידידים טובים שלי, ולא יותר מיזה?

יהיה בסדר.