כל אחד מהם השאיר לי משהו...
משהו מיוחד שבכל פעם שאני נתקלת בו, עולות בי מחשבות.
אתה השארת בי את השנאה לשירי מטאל ולשיער ארוך אצל גברים.
ובכל פעם שאני אנסה לרצות גבר עם שיער ארוך אני פשוט אזדעזע.
אתה השארת לי את הסוף של משפחת סימפסון לראות לבד.
כי אף פעם לא סיימנו לראות.
אתה השארת לי צלקות על שדיי.
כאלה מכוערת של שיניים, שאני מפחדת להראות אותם לאמא, עד היום.
אתה השארת לי עיניים גדולות לראות מיהו הגבר שמאחורי הגוף הכלכך מדהים הזה.
בזכותך, או אולי בגללך, איבדתי את התמימות שלי לגבי הגברים שאני יוצאת איתם.
אגב, אתה הורס, את הבריאות.
אתה השארת לי את החבר הכי טוב שלך.
שאחר כך השאיר יותר מכולם.
אתה, אתה השארת יותר מכולם.
צלקות, מונופול, את האייפוד הישן שלך, המון מטבעות של שקלים שאיתם אתה מרבה ללכת בכיסים,
אדישות, דמעות, כאב... מה לא השארת אחרייך... לב שבור...
ועכשיו, השארת לי את צבעי הסכנה.
אתה השארת לי טרנינג שאני נורא אוהבת, חצי טבק מתאילנד, מצית ומדבקה.
את הטרנינג אני נורא אוהבת. אותך פחות. שבועיים עברו סהכ.
ומה אתה תשאיר? אם בכלל..
אם בכלל אזכה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בוטן מתוק(: