עד סוף העולם.
|
 כינוי:
בוטן מתוק(: בת: 32
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 6/2010
לאהוב.
אני נותנת לרגש החם הזה לשטוף את גופי.
אני נותנת לדמעות לרדת מעצמן.
עוצמת את העיניים ורואה כמעט מיד את עצמי כילדה.
פושטת את בגדיי ונכנסת למקלחת, מנקה אותו ומקרצפת היטב.
העיניים החומות הגדולות שלי שכ"כ אהבת עוד עצומות.
כבר כמה ימים שחם כאן, אין לאן לצאת.
המקלחת מצננת את גופי מעט.
אני לובשת את הגוזיה החדשה ואת המכנס הקצר של אבא, כמה כיף להסתובב ככה, נדיר שאין איש בבית.
אני מרימה את התריס של במרפסת ויוצאת, משב רוח רענן מקדם את פני.
אני מתייבשת על הנדנדה הישנה, שחורקת. תזוזות קלות עם הרגליים, עוצמת שוב את העיניים ורואה אותך מולי.
אני מעדיפה לברוח לחדר, ריח של ניקיון.
אני נשכבת על המיטה ומריחה ריח של סדינים נקיים - איזה תזמון יש לעוזרת הזו בהחלפת סדינים, יואו!
מניחה את הראש על הכרית הישנה והמרופתת שאני לא מוכנה להחליף בעד שום הון, כבר מגיל שלוש.
פוקחת את עיניי, הכל מתערפל סביבי, מוצאת את עצמי באיזה חלום עלינו.
מנמיכה את הפלאפון לשקט ונותנת לצלילים של הדיסק שלנו לסחוף אותי.
דמעות קטנות זולגות על לחיי.
באותם הרגעים, כל הרגש שחימם אותי לפני כמה דק' עוזב את גופי ומותיר אותי רפויה במיטתי. בעיניים דומעות.
הטלפון בבית מחזיר אותי למציאות.
אמא תכף חוזרת, אני לובשת את החולצה שלך של הסוף מסלול שעוד לא הספקתי להחזיר ומתיישבת במחשב, נכנסת לפייסבוק.
כותבת איזה סטטוס צבוע כזה, משנה את המצב לרווקה ועונה לחברה בטלפון.
עושה הכל כדי להדחיק.
אבל לפתע עולה לי לאף ניחוח הזיעה שלך מן החולצה ואני מעדיפה להחליף.
אמא כבר בבית. עדיף להעמיד פנים, כמה שאין לי כח לשאלות מיותרות.
בעצם, אין לי מושג מה זה הרגש שמילא אותי מוקדם יותר.
כי אהבה כבר אין שם, וגם כעס לא.
איך אפשר להגדיר רגשות?
מחבר משותף אני מבינה שאתה מתכוון לנתק כל קשר.
אני לוקחת את התיק ויוצאת. אולי זה יעורר אצלי הבנה.
| |
פרולוג.
הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים קרה ביום שהכרתי אותו.
שנה וחצי של ביחד.
שנה וחצי של תמיכה, הערכה והרבה הרבה אהבה.
שנה וחצי שאין יום שעובר בלי טלפון או סמס שלי חיבה ואהבה והצהרה בה שנינו מבינים שאין בעולם הזה משהו יותר חשוב מאשר אחד לשני.
שנה וחצי של שטויות שעשיתי, שאתה היית שם כדי לתקן.
שנה וחצי של סבל מבחורה שאני הייתי שם כדי להיות לך מגן.
שנה וחצי שכל שבת שחזרת אני הייתי שם, חיבקתי ושמחתי על חזרתך.
ואם סגרת שבת, נאלצתי לשמוע (בהרבה כיף) תלונות.
שנה וחצי שאתה חלק מאוד גדול מהחיים שלי.
אתה לא חבר שלי, ואולי אף פעם לא תהיה.
אתה הבנאדם הכי קרוב אליי, יותר מידיי, יותר מהחברה הכי טובה.
אני אוהבת ומעריכה אותך כמו שאף אחד לא הוערך על ידי מעולם, אתה תומך בי ואכפת לך כמו שאף אחד לא תך בחיים (אפילו לא ההורים שלי). כל דבר שאמרתי אמרת "אמן" ועשית.
תקופה כזו ארוכה בחיים שלי שאתה חלק מהם. ואני מודה כל יום לאל שהכיר לי אותך.
אתה חלק ממני, אתה החיים שלי, אתה הכח, אתה האור, אתה הכל.
שנה וחצי שאני לא קולטת כמה כח ואור יש לי בידיים, עד החודש האחרון.
בו היחיסים בנינו התעדכו יותר מתמיד, עכשיו אני יודעת מה אתה בשבילי, מתחילה להבין איזה מזל שאתה חלק מהחיים שלי.
והאמת? לא אכפת לי לאן זה הולך (למרות שלפעמים זה נראה כאילו זה הולך לכיוונים קצת רומנטיים ) העיקר, אתה חלק ממני.
מודה לאלוהים שיש לי אותך.
לא רוצה להוסיף יותר.
רק תודה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
