בכי ראשון של הקיץ, ובחוץ כבר חושך.
מנסה להחזיק הכל, אין פה הרבה, בפנים.
שלא יגלו, שלא ישאלו- שלא יעזרו וינחמו.
הם לא יודעים איך. הם לא יודעים למה.
הם לא יודעים בכלל.. איך זה.. להרגיש את כל זה.
וכשהם נוגעים בכאב הזה - זה מרגיש רע יותר.
רוצה לשרוף את הכאב. לגמור עם העבר.
לשמש דמות למופת ולעזר, להיות אחרת.
ושותקת. היא כל הזמן שותקת.
מתעוררת יום יום.. ושותקת.
זה הכל בפנים. כלום לא יוצא,
ואם כבר יוצא אז בגמגומים ובבלבול, כך שזה הופך למשהו אחר.
וכעס.. על מה כועסים על הילדה הזו?
למה לא רוצים להבין אותה?
ואיך היא חוותה כל כך הרבה, ואיך היא כאבה כל כך הרבה?
ולמה?
לא תכננתי את זה. זה הכל בפנים. זה לא יוצא. להחזיק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
