ימנו של חייל (לשעבר) מתוסכל (כבר לא כ"כ) בדרך לקצונה (ונפלתי)

מידיי פעם יוצא לי לשבת עם עצמי ולעשות חושבים,

לראות איפה אני עומד ביחס לציפיות וביחס לרצונות שלי.

מדהים אותי כל פעם מחדש לראות איך השתנתי ואיך התגלגלו החיים שלי לאורך ה 7 שנים האחרונות..

פעם הכל היה לי קל יותר, לא היו לי רצונות מוגדרים ולא ממש מטרות מכוונות - אבל ידעתי מהו הכיוון הכללי שאליו אני שואף...

מצחיק לראות לאן החיים מגלגלים אותך, הספקתי להכיר את אהבת חיי.. להיות איתה כמעט 7 שנים, להפרד..

בין לבין להתאהב, להפגע ולפגוע מספר פעמים, להבין שחסר לי התא המשפחתי, לא זה שאני לא בקשר איתו כבר שנים ארוכות אלה

התא המשפחתי האישי, בת זוג.. יום אחד כנראה שגם ילדים.. 

התקופה בלימודים מקשה עליי.. אני בדיוק סוגר שנה בעוד יומיים בטכניון.. שנה ארוכה כמעט ללא חופשות.. שנה שלימדה אותי הרבה על עצמי,

קצת מאוכזב, קצת מיואש, הרבה בודד, מעט שמח, הרבה מאוד לא שפוי.. זה אני.. ואני גאה להיות עצמי.

מי יתן והשנים הבאות יהיו טובות מהאחרונה בכל הקשור לאהבה, לימודים, כלכלה ושקט נפשי.

הפוסט הזה, בדיוק כמו רוב האחרים מיועד לעצמי - כדיי שבעוד 7 שנים, כשאני שוב אשב ואעשה עם עצמי חושבים.. אני אראה איפה הייתי ולאן הלכתי.