ימנו של חייל (לשעבר) מתוסכל (כבר לא כ"כ) בדרך לקצונה (ונפלתי)

בחורה נחמדה שאלה אותי היום למה אני עצוב, ניסיתי להסביר לה שזאת התקופה שלי בחודש.. יש לי מחזור ואני מוצף בהורמונים שגורמים לשינויי מצבי רוח. ההבדל היחידי הוא שאני לא מדמם, ואצלי הוא נפרס על תקופות ארוכות יותר מכמה ימים כל חודש...

עברתי תקופה לא קלה ואני עדיין מתמודד איתה, הרבה שאלות פתוחות לגבי העתיד וההווה, זכיתי להכיר וללמוד המון בשנה האחרונה על עצמי ועל אחרים.
אין לי הרבה אנשים חשובים בחיים, ככה היה ואני לא מצטער - החיים הביאו אותי למקום שבוא התפתחתי למשהו יחודי (כמה שרק אפשר)

אבל לאלו מכם שכן בחיים שלי, זה לא משנה אם אתם שכנים שרק הכרתי לפני כמה שבועות, אהבה ראשונה שתומכת בי גם אחרי כ"כ הרבה שנים,אהבה נכזבת שלימדה אותי כ"כ הרבה על עצמי ועל החיים, חברים וירטואלים קרובים יותר או קרובים פחות - זאתי ההזדמנות שלי להגיד לכם תודה, רובכם לעולם לא תראו את הטקסט הזה ולמען האמת זה לא כזה משנה.

אם אני זכיתי להכיר אותכם נכון אתם לא מסוג האנשים שצריכים "פרסים" בשביל להיות מי שאתם.
אני באמת אוהב את כולכם, ולא מתבייש להודות בזה.

ואת, את נמצאת בקטגוריה משלך - חצי בפנים חצי בחוץ, איתך אני אתן לזמן לעשות את שלו.