אךך...איך להתחיל פוסט של אופטימיות?ב"שאלום" נחמד וססגוני?ב"הכל טוב אצלכם?"ככה שהקורא
יתחבר יותר מהמילים הראשונות?...או בכלל להתחיל את הפוסט בכתיבה מהירה והפצצת אופטימיות
שאומרת שכל העולם יהיה טוב יהיה מושלם וזה מה שהוא עכשיו,אז זהו.שאצל כל אחד ואחד מאיתנו
האופטימיות יכולה לפרוץ בדרך אחרת ואני יכול להגיד לכם שאני לא אתחיל את הפוסט שלי בשאאאלום
ססגוני ונחמד או בשאלה של מה שלומכם...כי את האמת אני כן! רוצה לדעת מה שלומכם,אבל להתחיל
לשאול מה שלומכם כל מי שיראה יענה ולא יתיחס על הפוסט עצמו אלא רק האנשים שבאמת זה חשוב להם,
ואני גם לא אפציץ בכמה שהעולם נהדר ויפה כי הוא לא נהדר ולא יפה ולא הכי מושלם בעולם, כי זאת לא האופטימיות
שלי האופטימיות שלי היא שכן העולם יהיה יותר טוב וכן יהיה נהדר,לאט לאט וכולנו נשמח וכולנו נשוב ליהיות האנשים
שכולנו רוצים לראות אצל כולכם.
אני מאושר,כן אני מאושר,תיהיו גם אתם מאושרים,תיהיו קצת יותר אופטימים....
רגע,אין לי כבר פוסט על אופטימיות? כן יש לי פוסט על אופטימיות! אז מה אני כותב את זה שוב?!
למה?! כי אף אחד לא מבין את היופי שבדבר!לא,לא אף אחד רוב האנשים לא מבינים שאופטימיות
זה רגש ,זאת סיבה,זה משהו עמוק,זה משהו שטוח,זה משהו שכדי לאחוז בו כמו שכדי לאחוז באהבת חייך
אופטימיות זה משהו מעולה אבל במידה מוגדרת,תנו לה להשתלב בחייכם אבל לא לשלוט,תנו לי להראות
לכם שאופטימיות תראה לכם דברים יפים.
אהבה,אהבה זה דבר שאני כל כך מעריך,כל כך אוהב לאהוב כל כך אוהב ליהיות נאהב,כל כך רוצה שכולם
יאהבו אחד את השני,בעתיד,אוטוטו...רק שלא ישנאו,מה זה יתן להם?...
תאהבו ותיהיו אופטימים!!גאד דאממט!! חח.
עד כאן,החיוך שמצד שמאל פונה אליכם וממשיך לחייך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
