לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

לו-טק, מותק!


מההתחלה היה לי ברור שזו טעות, אבל אם כבר אני פה, לפחות נהנה בדרך


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


11/2008

ימים עוברים


לפעמים אני תוהה מה היה קורה אם. זו מחלה נפוצה למדי. לדעתי יש שני סוגים של אנשים – כאלה שתוהים מדי פעם מה היה קורה אם, ונרקיסיסטים שבטוחים שלהם הכי טוב ואין להם סיבה להסתכל הצידה (לרוב שגוי לחלוטין).

זה קצת בעיה בחיים האלה – אתה מקבל צ'אנס אחד וזהו. אי אפשר לעצור ולהגיד – רגע, בעצם אני רוצה להיות במאי.

ולהיפך, כמובן. למרות שאני לא בטוח שיש הרבה במאים שהיו רוצים להיות מהנדסים.

השנים עוברות, בוקר אחד אתה מתעורר ואומר – וואלה, אני כבר בן 30, אולי כדאי למצוא חברה רצינית?

ואז עוברות כמה שנים והחברה שואלת – למה שלא נתחתן? ותכל'ס אין לך סיבה ממש טובה למה לא, הרי גם ככה אתם כבר גרים ביחד כמה שנים, אז מה ההבדל?

נו, אז חתונה, ואז ילדים (סבתא לוחצת). ופתאום אתה מוצא את עצמך עומד עם תחתונים מול המראה בגיל 55, עם כרס משתפלת, ילד שלא מוכן להקשיב לך ואשה ששונה לגמרי מזו שהלכת לישון איתה לפני כמה שנים. כשהרופא בודק לך דופק אתה מתפלא שבכלל יש. טוב לראות שמשהו דופק בכל זאת.

אתה עומד שם מול המראה ותוהה איפה לאורך הדרך תעית, או שאולי זה ככה אצל כולם.

 

ואז אתה נכנס למכונית ובדרך לעבודה נכנסת בך משאית. בשניה של המכה אתה מבין שהכל נגמר. וזהו.

אני לא מאמין שאפילו יש לך זמן להתחרט על משהו.

 

נכתב על ידי , 17/11/2008 18:36  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



כינוי: 

בן: 44

ICQ: 435768661 




הבלוג משוייך לקטגוריות: יחסים ואהבה , החיים כמשל , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקשקין אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קשקין ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)