לו-טק, מותק!
מההתחלה היה לי ברור שזו טעות, אבל אם כבר אני פה, לפחות נהנה בדרך |
| 12/2007
סיפור אופטימי
בדיוק עכשיו קראתי תלונה של מישהי באיזה אתר. הטורים מדכאים מדי, היא כותבת. הכתיבה טובה, אך האופי פשוט מדכא ולאחר שאתה קורא כמה ברצף אתה מרגיש שנשאבה ממך כל האופטימיות.
האמת שאני מסכים, אחרי הכל - מי ירצה לקרוא סיפור על אהה אופטימית ושמחה?
ישנה אימרה של סופר מפורסם - "כל המשפחות המאושרות מאושרות באותה צורה אך האומללות, כל אחת אומללה בדרכה שלה".
אני לא מסכים עם המשפט, ני גם חושב שיש יותר מדרך אחת לספר סיפור ומעל הכל, אני באמת חושב שבחיים אין טוב ורע.
תיקון, אם דרס אותך אוטובוס בכביש, זה רע. אם הוא פיספס אותך במילימטר - זה טוב. אם כך, אני מגביל את עצמי לסיפורי אהבה. ולניסיוני האישי בלבד.
למשל, רומן קצרצר בן חודש יכול להשאיר אותך חבול ומדמם לצד הדרך, עם זאת, הוא גם יכול להצרב אצלך כחוויה מופלא, סוג של אהבת קיץ קצרה. רומן חולף.
הרי גם ככה כל האהבות נגמרות, אז צריך פשוט לקבל את זה ולהמשיך קדימה.
בשביל מה זה טוב, היא שאלה אותי מעל ההפוך שלה. בהיתי באספרסו הארוך, שעכשיו היה קצר למדי. לא היתה לי תשובה. למה להיכנס לקשר חדש כשאתה מראש יודע שזה זמני וייגמר.
למה להוסיף עוד כאב?, היא המשיכה. לא ידעתי מה לענות. אולי בשביל החוויה בין לבין?, ניסיתי.
בין לבין מה?
בין ההתחלה לסוף. ככה זה תמיד, לא? זה הבין - לבין שקובע. הרי בסופו של יום קשר חדש יגיע. יקח יום-יומיים, שבוע-שבועיים, חודש-חודשיים. בסוף הוא יגיע. כבר עכשיו קשה לי לזכור שם של בחורה שישנה איתי לפני שבועיים. אז למה לקחת ללב ולחסום את את הדבר הבא שרק מחכה לך מעבר לסיבוב?
חוצמזה, ד"ר סוס בעצמו אמר שלהיות לבד זה לא קל, אבל זה פועל יוצא מלקחת את הדרך שלך בחיים.
("אם תאהב זאת או לא תאהב, לבד זה מצב שתהיה בו זמן רב")
אז מי אני שאתווכח?
בחיים צריך לדעת ליהנות מהכאן והעכשיו. לכאוב כשכואב, אבל להיזהר מליצור לעצמך טראומות.
פה אני מקנא באנשים דתיים. הם תמיד יכולים להאשים את אלוהים...
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
