חיים להשכרה

הכל לחוץ, אני מרגישה שהחיים שלי הם מהמלכודות בסרטים שבהן הקירות מתחילים לסגור עלייך, עד שבסוף אתה הופך לחתיכה מאורכת, שטוחה, ומתה.

אין לי זמן...

אין לי זמן לעשות דברים חוץ מתנועה, תופים ושיעורי בית. זה עוד מילא.

אבל כבר אין לי כמעט זמן לישון. כבר יותר משבועיים שלא ישנתי מ-10 אולי 11, שבוע אחד שלם ישנתי בין 4 ל-3 שעות כל יום!

אני על סף התמוטטות, אולי כבר בתוכה ואין לי מה לעשות, הכל הכרחי, הכל דרוש.

לבית ספר חייבים להגיע (לפי חוק חינוך חובה) שיעורים חייבים לעשות (אם רוצים לקבל ציון טוב) למבחנים חייבים ללמוד (אם רוצים לקבל מעל ל-50) הדרכה היא חובה (אם אני רוצה שלא יצעקו עליי כי אני חייבת 60 שעות מחוייבות חברתית השנה) תנועה ותופים הם עוד איך שהוא רשות, אבל השאלה היא כמה זמן אני עוד מסוגלת להכניס גם אותם לימים הצפופים גם ככה שלי.

לפעמים צריך להקריב קורבנות, אבל איפה? להפסיק את שיעורי תופים (מה שכנראה יקרה בעוד כשבוע), לא לבוא לפעולות יותר (ולא לראות את החברים שלי יותר עד לקיץ, או כשאני נתקלת בהם ברחוב), לא לדבר ולבקר את חבר שלי (איתו ממילא יש לי רק 3 שבועות להעביר לפני שנתראה אחת לחודשיים).

איפה אני אמורה לקצץ? לא להשקיע במקצועות שלא לבגרות (אני גם ככה לא משקיעה להם), להפסיק להשקיע במקצועות ההומניים (אני גם ככה עוברת אותם על חוט השערה), לא להכין שיעורי בית במתמטיקה (זה המקצוע היחיד שאני רוצה לקבל בו 100 מושלם וגם ככה קשה לי בו בזמן האחרון עם כל הלחץ)

מה לעזאזל אני אמורה לעשות? לשבת פה ולהירקב בין ערמות של ספרים, עבודות, פעילויות לחניכים ושיעורי בית בלוי (=מתמטיקה)?

אהההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!