חיים להשכרה

הרבה זמן לא כתבתי כאן.. כמעט חודשיים.. הרבה נערם בפנים, הרבה הצטבר..

בינתיים יעל חגגה יום הולדת 15 ,הגיעה שנה אזרחית חדשה ,אני ולירן חגגנו 9 חודשים ביחד.. ועכשיו ,עכשיו יש עוד 10 ימים ליום הולדתי ה-16...

בחודשיים האחרונים החיים שלי השתנו מהקצה אל הקצה. בית ספר התחיל, בפעם השנייה וכל העומס שנדחה בגלל השביתה נפל עליי במכה אחת גדולה. מורים עם מעט עוד יותר זמן עד לבגרויות (4 מקצועות לבגרות..), מורים שסתם רוצים לגרום לי לשבת כל היום מול המחברת שלי ולעשות שיעורי בית. והכל במכה אחת גדולה. בלי הכנה מוקדמת, בלי אזהרה, בלי שאני בכלל אבין מה קורה.  כל השגרה שלי השתנתה.

-ועכשיו: השינו הפך לשיגרה, העומס הפך להרגל. אני כבר הבנתי איך לתחמן את סדר היום שלי, כדי לקבל מס' ימים של שקט.

 והכל זורם (יחסית) על מי מנוחות.

[" ואם נהיה ילדים טובים, ונהיה בריאים, ויהיה שלום." אפילו במתמטיקה יהיה טוב (הציטוט של לוי, המורה הכי קשוח והכי דורש והכי משעשע בשטויות שלו אבל גם הכי משקיע והכי מתאמץ בשביל התלמידים שלו..)]

בחודשיים האחרונים גם עברתי כמה רגעיי שבר, שאני לא אפרט בפורום הזה. ועם כל הכאב והפחד, שהם הביאו הם עברו.

-ועכשיו: התחלה של תקופה חדשה, אחריי כל אלו. תקופה טיפה פחות פגיעה, קצת יותר רגועה.

ב4-5 השנים האחרונות השתנתי, גיליתי דברים שגרמו לי להפוך לאדם קשה יותר, עצוב יותר, מסובך יותר, שחור יותר. כל כך הרבה דברים בחיים שלי התערערו, השתנו ונעלמו. והגדול מכולם הסתיים אך לפני חודשיים, השאריות שלו עוד מציצות מידי פעם.

-ועכשיו: הכל יהיה טוב הרבה יותר. אני אדם חזק יותר, כמו שניסחה זאת יעל במילים שבאמת נגעו לי ללב באחת השיחות שלנו. והכל יהיה הרבה יותר קל, כמו שלירן עזר לי להבין. והכל באמת נגמר, מה שהבנתי סופית בעזרתה של אימא, לה אני חייבת הרבה בתקופה האחרונה.

אני רגע לפני גיל 16, רגע אחרי תקופה ארוכה מידי ועצובה מידי בחיים שלי, ואני רוצה שינוי. אני צריכה להכיר אורית חדשה, אורית עם יותר אומץ וביטחון בעצמה. אורית טיפה יותר פתוחה, לכולם, לכל מי שהזנחתי.. אורית שלא פוחדת להיפתח ולהראות מי היא, ומי מיא רוצה להיות. ואולי, אולי אני אוכל לעשות את הצעד הראשון לעוד שבוע ויום. ליום חמישי שבו אני אוכל להיות מעיין מלכה לרגע, בנשף משלי, עם החברים שלי, ולהנות מ... מהחיים.

אורית.. עוד מעט..