קובנה בסטייל

8.12

3 קווים של קליטה!!! רק מההתרגשות אני חשה בצורך להתקשר למישהו ולספר לו שיש לי 3 קווים של קליטה!!!

בארוחת ערב השניה שלי כאן, מצאתי את עצמי יושבת לסעוד עם 2 סינים (וכינור גדול) משבט בני המנשה שעשו עליה, וצרפתי אחד שלומד עברית באולפן ואז יעשה עליה. הסינים - שפי ומשי והצרפתי - הילל כמעט ולא מבינים עברית. והישראלית - יונה לא יודעת סינית וצרפתית. כדי לתקשר נאלצנו להשתמש המון בידיים לכן יצאתי רעבה מהחדר אוכל. מה שכן - היה מצחיק.

(אני בספק אם כל אחד הבין ממה השני צוחק אבל זה היה מצחיק)

2 - המספר הארור שאני צריכה לרקום על כל בגד שאני מתכננת לשלוח לכביסה כאן. עצבים, ריפוי בעיסוק, תלוי מאיזה כיוון מסתכלים.

החדר אוכל בקיבוץ הזה זה הדבר הכי עלוב שיש! כאילו הטבחים עובדים כאן תחת הכותרת "לאכול כדי לחיות"

הלו? מה עם להנות?! מה עם איזה גבינה צהובה לנפש?

עד מתי לחם עם גבינה? (או לבן או יוגורט או דג מלוח!!!)

קיבוץ עשיר עלק!! עשיר בתחת שלי!! או עשיר על חשבון התחת שלי שלא יגדל כאן!! עגבניה מישהו?

9.12

החדר שלי נראה ממש מצחיק עכשיו. עד שמירב ולירון יביאו לי את השידה הטלוויזיה עומדת על הקרש גיהוץ באמצע החדר! מסכן הקרש בטח כבד לו. הוא רגיל להחזיק מגהץ קטן וחמוד ופתאום הפלתי עליו טלויזיה של פעם ששוקלת כמוני בערך

אני כ"כ מתרגשת שהחלב כאן הוא בחינם עד שתכננתי לקחת לחדר 2 שקיות חלב וכל יום לשתות שוקו או לאכול דגנים עם חלב או פנקייק או שייק פירות על בסיס חלב. אבל אז נזכרתי שאין לי שוקולית ודגנים וקמח ופירות. למעשה יש לי רק חלב. אפילו גז אין לי. מה שמשאיר אותי עם לחם וגבינה... :( עגבניה מישהו?

כמו סתומה לא ארזתי איתי מברשת לשיער ועד שאני אוכל לקנות בכל-בו של הקיבוץ אני מסתרקת עם האצבעות.

מזל שהשיער שלי קצר. (יחסית לנשים בקיבוץ יש לי מינימום רעמה על הראש. נו..מילא..)

12.12

שבת בטירת צבי לאחר שבוע עבודה ראשון.

טוב לי בעבודה כרגע. גם עם הצוות וגם עם הילדים וגם עם הניקיונות.

מוצ"ש ולרי בא אליי והזמנו פיצה דומינו מבית שאן "שלום! אתם עושים משלוחים לשדה אליהו?"

וראינו הישרדות ואח"כ מבצע סבתא (מיטל: "זה כמו תוכנית ארוכה..")

ודימה התקשר באמצע הסרט אחריי חודשיים שלא דיברנו ואיחל לי חנוכה שמח ושבוע טוב ובישר לי שיש לו מיוחדת מהצבא ("רק שניה דימה.. ולרי! מה זה מיוחדת?") אז סיפרתי לו שעברתי לקיבוץ וסיכמנו שהוא יבוא לבקר במיוחדת שלו. וקצת שמחתי.

מחר שבוע חדש מתחיל ותודה לאל טוב לי. וזה ממש לא מובן מאליו. שיהיה לי שבוע טוב וחנוכה שמח :)

13.12

על הבוקר ברח לילדה מהגן קקי בתחתונים.

חשבתי שאני עומדת למות. כל חיי חלפו לנגד עיניי כשניערתי את גוש החרא מהתחתון לאסלה!!!

וברשותכם עכשיו, אלך להקיא. שוב.

הדלקת נרות אצל משפחת הס

בהתחלה מפדח אבל עם הזמן והאוכל זה עבר..

נהנתי. נהנתי מאוד אפילו. והיה פנקייק וסירופ קרמל והכרתי עוד אנשים מהקיבוץ.

עוד מספר דקות אלך לחדר אוכל לסנדוויץ' עם גבינה ואז מיטל באה לראות איתי סרט בחדר ואז האח הגדול

יופי היי! יש לי חיי חברה!! שיהיה לי בתאבון!

14.12

כמה כיף שהיום עמוס!

משבע בבוקר ועד ארבע וחצי הייתי בגן ולא נשמתי לרגע. (הייתי אמורה להיות עד 4 אבל איזה אבא אחד חצוף נרדם ולא בא לקחת את הבן שלו! ואחרי חצי שעה איחור אפילו סליחה הוא לא ביקש!! חוצף מחוצף!!)

ואז מחמש וחצי ועד שמונה הלכתי לעטרת צבי להתנדב ולעזור בזמן ארוחת הערב (או בפשטות - לשטוף כלים)  ועכשיו כל יום שני אני אלך לשם להתנדב.

הרגליים ממש כואבות לי ואני אחרי מקלחת רותחת שמרוב אדים לא מצאתי את הדלת והמגבת ואני ארקום עכשיו את המספר 2 על הבגדים המלוכלכים של היום (והם מלוכלכים!) ואלך לישון. אז נכון שמוקדם ואני זקנה אבל אני זקנה מאושרת. לביבות מישהו? יודעים אתם לכבוד מה? לכבוד החנוכה!!

20.12

יום השיחרור מבית החולים.

היה לי כ"כ הרבה לכתוב אבל בגלל העירוי הטיפש הזה אני לא יכולתי.

קצת מהיציאות של אבא במשך הארבעה ימים

"יונה תארזי את עצמך! אנחנו עוברים לשניידר!  את יודעת איזה יופי שם? מחלקים סופגיונת..."

"יונה בוקר טוב! השגתי לך דיל באסף הרופא מחלקת פה ולסת. רוצה לעבור?"

"תגידי, יש לך מכאן נוף לים או שאני אתלונן בקבלה? כי שילמתי על נוף לים.."

קיבלתי המון ביקורים ומתנות - ספר מקימי, כרית לנסיעות, קרם גוף, ממתקים, שוקולדים, עוגיות, שלט, וצומי.

ומחר יש יומולדת לכרמל אז אני מריצה טלפונים ומחכה למכתב שיחרור שלי מכאן!

הדר: "גם מהבית חולים את מארגנת ימי הולדת?"

הרגשה כללית - טובה :)