קובנה בסטייל

להדפיס מהמייל את הכרטיסים לפקסס אותם עם חתימה

להזמין רכב מחברה א' להזמין ג'י פי אס מחברה ב'

ללכת לדואר להוציא רישיון בין לאומי ללכת לבנק ולבקש ויזה בין לאומית כי רק איתה אפשר להשכיר רכב ואז לגלות שזה לוקח לפחות שבועיים אז להתחנן לטלי הזאת  מדיסקונט שעלק לוקחים אותך אישית ולהגיד לה שאין לי שבועיים לחכות כי הטיסה שלי מחר וכבר הזמנתי רכב ב321 יורו ואם אני אבטל אותו הלך לי הכסף  עד שהיא פתאום נזכרת שיש לcal שירות אס או אס להנפקת כרטיסים בין לאומיים אבל זה יעלה לי 60 שקל ואני אצטרך לנסוע למשרדים שלהם שנמצאים בטיז אן אמו כדי להביא לי את זה. אבל אין זמן אז מסכימים ואז להדפיס מהמייל את החוזה של ההשכרה שאומר בקיצור שהביטוח מכסה הכל למעט שמשות ריפודים  שריטות גניבות צמיגים מרכב תחתון ביטוח צד ג' שלא מכסה אפילו את צד א' ומה שכן צריך להוסיף 14 יורו ליום כי אני נהג צעיר. רגע וגם נדין היא נהג צעיר? אה אז עוד 14 יורו ליום רגע ואתן לוקחות את האוטו בונציה ומחזירות ברומא? אז זה עוד 45 יורו ואם את מפליצה אז תחויבי בעוד 2 יורו לפלוץ!!!!!! ואז מתקשרים לסוכן להגיד לו שאנחנו רוצות ארוחות כשרות לטיסה והוא מודיע שזה לא אפשרי כי כבר מאוחר מדיי וצריך להזמין לכל הפחות שבוע לפני מועד הטיסה והטיפש הזה בכלל לא זכר שאת הטיסה עצמה הזמנו שלושה ימים קודם לכן! ואז להתקשר ליעקב זומר כדי לקבוע שיעור נהיגה רק כדי להיזכר איך זה לנהוג עם הילוכים כי זה הרכב שקיבלנו אבל אין לו מתי לדחוף אותי אז אני מתקשרת ללירן שיעשה לי סיבוב ברכב שלו והוא מסכים ואני נוהגת על הילוכים עד צומת טייסים ומתלהבת עד נתב"ג וחוזרת לשכונה ולירן אומר שאני נוהגת יפה על גיר רגיל ואני מסמיקה בלב ועולה לבית ורעות ונדין מחכות שנעשה רשימת קניות ושיראל איתנו בטלפון כי היא לא יכלה להגיע וכותבים וקונים ואורזים ומושכים כסף מהבנק ופורטים ליורו ובכלל אין זמן להתרגש!

אבל מה אכפת לי? אני זורמת...

חמושה בקבנוס של טירת צבי נסעתי לאיטליה

תכף אשוב

כמה כיף לדעת שאני לא צריכה לקום מוקדם בבוקר!;

תענוג!

בשבת הייתי אצל סבתא ומשם ישר נסעתי לירושלים להופעה של עיברי לידר. חזרנו לפניי שעה..

מחר בעזרת ה' אלך לשלם לשנה הראשונה בלימודים - במילים אחרות אני אפרד לשלום מ7000 ש"ח

יום שני יורדת לאילת עם דוב דוב אחותי

הרגשה כללית - טובה מאוד

שיהיה שבוע טוב

הילה ברוכה הבאה וכבר הכנתי את הדיסק שקנית לי לנסיעה

אני חוזרת לגור עם ההורים.

זהו זה. אני כבר ביום השני של השבוע האחרון שלי כאן בקיבוץ.

מצד אחד הקלה גדולה ושימחה על עצם היותי מתברגנת מחדש

מצד שני כבר מחלחל געגוע לחיים הפשוטים שאפשר לחיות רק בקיבוץ.

מא יצא ממני בסוף? ימים יגידו...

בינתיים נרשמתי ללימודי עיסוי רפואי עם שאיפה לשנה שלישית של רפלקסולוגיה

כרגע זה מדבר אליי.

כבר שלחתי קורות חיים למספר הצעות עבודה ומחכה לראות אם יחזרו אליי.

במשך השבועים האחרונים היו 2 לילות בהם ישנתי לבד. כל שאר הימים היו לי אורחים. (לירן ובתאל עמית וזקס שירן ואביה עמית וזקס אמא אבא ורעות עמית וזקס...) הלילה אני גם ישנה לבד אבל מחר כרמל עדי וזהורית באות עד יום חמישי וביום חמישי תמר (נכון לעכשיו לפחות. מה אני אעשה?! אצלנו עד שזה לא קורה אי אפשר לדעת) ואז בשישי חזרה למרכז. לתמיד. נכון לעכשיו לפחות.

חוששת. שמחה.  נרגשת.

יום שלישי יוצאים כל הצוות לכבודי. הבאתי בגדים של מרכז במיוחד למאורע. שמלה קצרה עם סנדלים שחורות. והכנתי את כל המתנות (גם לצוות וגם לילדים). ניסיתי בשבת לדמיין את הפרידה שלי מהילדים ולא הצלחתי. זה לא מסתדר לי. זה גם עצוב. אני אוכלת איתם מקנחת להם את האף מעירה אותם רוחצת אותם מרדימה אותם צוחקת מדברת מספרת מחבקת מנשקת משתוללת שוחה מטיילת מציירת אופה ופתאום ביום אחד הכל יעלם. זה פשוט לא מסתדר.

אני מסכמת כאן תשעה חודשים. כמו הריון.

רק שבמקום תינוק אני יולדת חופש והרבה תובנות על החיים ועל עצמי.

גאה בעצמי על האומץ ושמחה שלא וויתרתי ומאושרת שהגשמתי חלום.

תם ונשלם.

(והתמונות האלו הן לא פשוטות כמו שזה נראה! לקח לי חצי שעה להושיב אותם עד שכולם יהיו מרוצים ומשהו כמו 17 צילומים עד שהרוב יסתכלו למצלמה ולא יחטטו באף)