משעמם לי...

בתור ילדה לא הייתי משו שאפתנית והייתי דיי מחוברת לקרקע,

בגן כששאלו את כל הילדים מה הם רוצים להיות כשיהיו גדולים והבנות

ענו זמרת/דוגמנית/שחקנית/רקדנית והבנים ענו רופא/עו"ד/אסטרונאוט,

אני עניתי שאני רוצה לבשל. כן, זה היה דיי פשוט.

עם השנים הבנות הלכו לחוגים בנושא שהם החליטו שנראה להם הכי משעשע,

והבנים פשוט נשארו עם אסטרונאוט, אני עדיין רציתי להיות שפיית, במיוחד

אחרי שגיליתי שיש לזה בצפר, אבל אז כשבאמת התחלטתי להכין לעצמי

אוכל, גיליתי שביצה קשה אני אפילו לא יודעת להכין. אני עדיין לא יודעת, ביום שלישי

שעבר ניסיתי להכין ביצה קשה והמסתי את הפלסטיק של הידיות בסיר.

אפשר בכללי להגיד, שאני מוכשרת. הבעיה היא שיותר מידי.

וויתרתי על הקטע של השפית, את האמת שאף פעם לא באמת באמת

רציתי את זה, זה סתם היה משהו להגיד שבשביל לא להישמע שיטחית

יותר מידי, אז עכשיו כששואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדולה, אני עונה

במין פשטות פילוסופית "בנאדם".

אבל בכללי, כל מי שמכיר אותי יודע שאני רוצה להיות שחקנית/כותבת[או עורכת] עיתון.

מסקנה משאלות מוזרות:פשוט תגידו שאתם רוצים להיות אסטרונאוטים, זה פשוט יותר. באמת.

[משהו שיכול להתפתח כתוצאה מהדגמת מסקנה זו:

"מה אתה רוצה לעשות מחר?" "אסטרונאוט."]

א.ט.ד.מ