אני מה זה נמסה. תודה על התגובות שלכם. תודה רבה.

לעזאזל, כבר הסתיימה לה חצי שנה. זהו... הלכו להם שישה חודשים. טסו כאילו כלום לא קרה. באו, אמרו "נוכח" ועזבו. אני שונאת את החצי השנה הראשונה... היא עוברת מהר מדי, בלי שאני אקלוט שוואלה, היא עוברת מהר. אז אני לא מספיקה לנצל אותה כמו שצריך.

אבל אז, מגיע יולי, אני כבר לגמרי התרגלתי לשגרה של החופש הגדול, ואני קולטת שיש לי עוד חצי שנה להפוך את השנה הזאת, לעוד שנה טובה שאני לא אשכח בחיים.

אז מה למדתי על עכשיו ?

גם אם המורים, ההורים, או אפילו החברים שלי, לא שמים לב, או לא אוהבים אותה, הספקתי לעבוד על הגישה שלי. גיליתי בי תכונות שלא ידעתי שקיימים בי, ואני רצינית. ואני בונה את התכונות האלו לאט לאט, והן בונות את הגישה שלי.

להגן - על הדברים שיקרים לי; העקרונות והערכים שלי, המשפחה שלי, החברים הכי קרובים אליי, החפצים שלי, על עצמי, ועל האמת שלי. אני פשוט מגנה עליהם ולא נותנת לשום דבר לדרוך עליהם. להילחם - שזה חלק מההגנה שעוטפת את כל הדברים שיקרים לי. אני ארביץ, אני עצק, אני אצרח עד שאני אהיה צרודה כדי להגן עליהם... וגם, כדי להשיג את המטרות שלי. אני פשוט משיגה אותן. וכמובן, תכונה שבולטת בי בטירוף. להתחצף - אני כל כך חצופה. כולם יודעים את זה. אני דעתנית ואני מסוגלת להשמיע את הדעה שלי בקולי קולות.  להתגאות - בחיי שלא ידעתי שאני אגיע לרגע שארגיש גאה במעשים ובאנשים מסביבי, ובי. ובעבר שלי. יחד עם ההגנה, הלחימה, והחוצפה, הגאווה, הגעתי למי שאני עכשיו. כל אלה פשוט יוצרים חומה מסביבי מדברים שעלולים לפגוע בי.

ההבנה שההצלחה בכל המטרות שאני רוצה להשיג, נמצאת בידי ורק בידי, הייתה אדירה. פשוט להבין את זה.. ולקום, לפעול, וליישם את כל הדברים שלמדתי. יש ויהיו עוד הרבה דברים להוסיף ולהוציא מהגישה שלי, אבל הנה, אני ממשיכה בדרכי.

לחיי האופטימיות !

לחיים !

נצלו את השישה החודשים האחרונים.

נ.ב: אני חייבת עיצוב חדש. יש כאן מישהו סופר נחמד שיוכל לשלוח לי תמונה?