חיבוקים עושים נעים כשקר
חיבוקים לא עולים הרבה, אז אל תתקמצן |
 כינוי:
גמני אוהבת חיבוקים בת: 33
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2009
היום הראשון של הלימודים.
פאשלות. ולא, הפעם אני גאה להגיד שהן לא שלי. הן היו של קריית החינוך, או בעברית צחה, של בית הספר שלי.
כרגיל, כמו יום לימודים ראשון, ישנו כינוס תלת שכבתי. הוצגה המנהלת החדשה (שמחאו לה כפיים היסטריות),
הוצגה תעודה לכך שאנחנו מעשרת בתי הספר הארציים עם אחוז הגיוס הגבוה ביותר,
שרו שירים, רקדו ריקודים.. ואיך לא, הודיעו שאנחנו נעולים מאחורי דלתיים סגורות של בית הספר.
משעה שמונה, ועד שעה שתיים בשבועיים הקרובים, לא תתאפשר יציאה מבית הספר.
זה הגיוני למען האמת. למען בטיחות הילדים. טרם הושגו אישורים מההורים לכך שהם מסכימים שהילדים יצאו.
אבל משהו כן מתפקשש בהודעה הזו.
יש לנו סופר מחוץ לבית הספר. שם, משהו כמו שמונים אחוזים מהילדים קונים את ארוחת הבוקר שלהם.
בתוך בית הספר ישנה קפיטריה. מסתבר שבקיץ הם החליפו בעלים והבעלים החדשים טרם הספיקו להתארגן בהתאם,
כך שאוכל לא היה להם. משמע - בית הספר הגוויע אותנו למשך יום שלם.
אם הם היו פועלים נכון ודואגים שיהיה אוכל בקפיטריה, זה היה מצליח ממש יפה. אבל המציאות שונה.
לפני כמה ימים, נהרג תלמיד מהשכבה שלי, לורנס, בתאונת דרכים. חברו דניאל פצוע קשה.
אני מרכינה ראש למותו של לורנס.
בתחילת היום הביאו לנו נציג של פר"ש (פיתוח מיומנויות נהיגה), כדי שידבר איתנו על כך.
הוא התחיל את הצורה באופן מזעזע, וכל הזמן שם אצבע מאשימה שאנחנו הרגנו את לורנס.
והוא חזר על המשפט הזה שוב ושוב ושוב ושוב. "אתם אשמים במותו!".
לורנס נהג לנסוע במהירות מעל כ-פי שתיים וחצי מהחוק.
הנציג מפר"ש האשים את חבריו שהם לא סיפרו זאת להוריו.
מה שהוא בא להגיד הוא נכון, אבל הדרך שהוא אמר את זה היתה מזעזעת.
לורנס, צר לי עליך.
בסופו של יום קשה ומזעזע זה, אנחנו הולכים לכיוון האוטובוסים, ואיך לא.
על היום הראשון, מי שלא שילם לאוטובוס, לא עולה.
נחמד. מאוד נחמד. הביאו פקח לכל אוטובוס. הם מנעו בכח מילדים לעלות על האוטובוס.
הילדים שלא שילמו עדיין לאוטובוסים, נאלצו לקחת טרמפים הביתה.
והיו עשרות ילדים אם לא מאות.
סה"כ היום הראשון היו מהנה.
לא!
אני שמחה שזה היה היום הראשון האחרון שלי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
