לפני שאני אתחיל לספר לכם מה עבר עליי ביומיים האחרונים, אני רוצה לספר לכם שהחלפתי את שמי באופן רשמי לטלי. אמנם OMPG:D (איזה שם מוזר הוא בחר לעצמו) לא הביא לי עדיין את המסמכים שהוא אמר שהוא יביא לי, אבל אני לא חושבת שהוא יביא לי אותם אי פעם, ואני לא מתכוונת סתם לשבת ולחכות לו. אז מעכשיו תקראו לי טלי (בכל פעם שאתם לא פוגשים אותי). הכבשים בעדר של אחותי כבר קוראות לי טלי.

בכל מקרה, אני חושבת שאני לא הסברתי לכם על העדר של אחותי (ולכל הגזענים האנטי כבשיים שקוראים פה: א'. קישטא, עופו מפה. לא רוצה אתכם בבלוג שלי, ו-ב'. כן, אני כבשה חושבת. אתם כבר יודעים מה לעשות אם יש לכם בעיה עם זה.) אז ככה: העדר של אחותי היה עדר ענקי. עכשיו הוא עדיין עדר גדול, על אף הטבח בל"ג בעומר (ראו הפוסט הראשון החודש). בעצם אין הרבה מה לספר, כשחושבים על זה (נכון, כשחושבים על זה. אני לא מאמינה שאתם עדיין פה). לא משנה.

אז מה עבר עלי? היה ממש מבאס. גם פה לא מתייחסים אליי. אבל יש יתרון אחד: אחותי, דולי. היא לפחות נחמדה אליי. היא גם מנסה לשכנע את הכבשים האחרות לקבל אותי. אמנם לא הולך לה, אבל לפחות היא מנסה. אז בכל זאת החווה הזו עדיפה על הקודמת.

אבל שלא תחשבו שכל מה שאני ודולי עושות זה למצוא את מקומי בעדר. אם זה היה הדבר היחיד שהיינו עושות, היינו מצליחות כבר. אבל אנחנו מנסות גם לדאוג לעתידנו האקדמי. דולי אמנם מתעניינת בנושא שונה משלי (אני באנטומיה והיא בקוסמולוגיה. זה איזה משהו של החלל. היא אומרת שזה ממש מעניין, כל החורים השחורים והסופר נובות והדברים המוזרים האלה. היא מעריצה את אינשטיין. שיהיה) אבל הבעיה שלנו היא אותה בעיה- להתקבל לאוניברסיטה. כבר הסברתי לכם (אי שם בפוסט הראשון) שהכבשים היחידות שהגיעו לאוניברסיטה הגיעו כמנה עיקרית במזנון. טוב, אז המטרה שלנו היא לשנות את זה (לא את העבר, מטומטמים! המטרה שלנו היא לדאוג שזה לא ימשיך ככה). אז מה אנחנו עושות? אנחנו מנסות ליצור קשר עם מרצים, בוחנים ועם מנהל האוניברסיטה הפתוחה, ולבקש מהם לאפשר לנו להבחן. בינתיים אין תוצאות, אבל עברו רק יומיים. לא נוותר עד שנתפגר! (מדענים טוענים שזה יקרה בקרוב...)

הנה סיימתי לסכם לכם את היומיים האלה (כמה כבר יכול לקרות ביומיים?)

סיפור קצר לחג (אפילו שאני בטח אכתוב עוד פוסט בשבועות):

לחוואי בחוותי החדשה יש קטע קצת מוזר עם שמות. זה התחיל כשהוא קרא לאחת הכבשים "דולי", כמה ימים לפני ששכפלו את דולי המיתולוגית. זה מאוד שעשע אותו, ומאז הוא קרה לכל כבשה חדשה "דולי". בקיצור, הוא "שיבט את דולי", כמו שהוא תמיד אומר. עכשיו, יצא שליותר מחצי עדר קוראים "דולי", שזה די מקשה על ההיתמצאות בעדר. תתארו לעצמכם: כבשה אחת אומרת "דולי" אז חצי עדר שואל "מה?" ואז היא אומרת "לא, דיברתי עם עצמי..." קצת מטומטם, לא? אז הכבשים החליטו להוסיף לכל כבשה בשם דולי שם שני. אז יש את דולי מיכל, דולי רבקה (הדולי הראשונה), דולי חיים (הוא כבש. לכו תבינו את החוואי הזה...) ועוד מגוון דולים ודוליות. עכשיו, כשלקחו את אחותי (אירוע טראומטי. שתינו היינו רק טליות.) והביאו אותה אליו, הוא גם קרא לה דולי. ואז כל הכבשים שמו לב שמרוב שינויי שמות, לא נשארה אף כבשה בשם "דולי". אז קראו לה דולי דולי.

בברכת סוף שבוע טוב (אפילו שלכבשים אין סופי שבוע)

טלי, הכבשה הרושמת