סניילוגיה-הדת של החילזון המשוגע

הי!

טוב,אני כנראה אחזור לעדכן עכשיו שסאגת הבית-ספר החדש שלי/מסיבות הסיום נגמרה, אבל עכשיו אני גאה להציג את היצירה הספרותית:

יום בחייה של מעריצת דמדומים

השעה הייתה 12:00 בלילה. נעמה סיימה בדיוק לקרוא את כל סדרת דמדומים שוב.נעמה הייתה המעריצה הכי גדולה של סדרת דמדומים. כל קירות חדרה היו מכוסים בפוסטרים של רוברט פטינסון. היא קנתה כל מוצר שקשור לדמדומים כולל עותקים של הספרים בעברית,אנגלית ושבדית.

"אה..." נאנחה נעמה בזמן שסגרה את הספר "אדוארד הזה כל-כך חלומי. הלוואי וגם אני הייתי פוגשת ערפד אמיתי. היינו מתאהבים ומחליפים מבטים נוגים וחיוורים לנצח..."

לפתע רוח נוראית ורעמים נשמעו.בהתחלה נעמה פחדה והתכסתה בשמכה שלה עד שלפתע היא ראתה עטלף בחלון.

אך זה לא היה עטלף רגיל,נעמה ראתה איך העטלף משנה צורה באוויר והופך לאדם. האדם-עטלף הזה נכנס דרך חלונה של נעמה והשאיר שברי זכוכית על הרצפה.

מולה עמד ערפד שנראה כאילו יצא מסרט ערפדים משנות ה30. עורו היה לבן כסיד,שיערו היה שחור ומסורק היטב,הוא היה לבוש בחליפת ערב עם גלימה אדומה.הוא הסתכל עליה במבט מרושע וחשף ניבים ארוכים ופה מלא דם.

"ערב טוב" אמר במבטא גרמני/טרנסילבני כבד.

"אאאאאאאאאאא!!!" צעקה נעמה "מ... מי... מה אתה?"

"נערת החביבה" הוא ענה לה "אני ערפד. שמי ולאד. בדיוק הייתי בסיור דם לילי שלפתע כמה אנשים רדפו אחרי. אני מקווה שלא אכפת לך שאני אתחבא כאן קצת..."

"אבל אתה לא נראה כמו ערפד... מה זה הדברים החדים האלה..."

"זה ניבים חמודה, ככה אני מוצץ את דם החיים"

"אבל אתה... בכלל לא חתיך"

"הי! מה את רוצה?! אני חי כבר 700 שנה אני חושב שאני נראה די טוב יחסית לזה."

"טוב,אני מניחה שבכל-זאת המשאלה שלי התגשמה אני אעשה את המיטב מזה."

"כן,יופי ווטאבר,אני יכול להישאר כאן כמה ימים אז?"

"אה.. אוקי,טוב אני הולכת לישון"

נעמה כיבתה את האור.

לפתע היא שמע רעש.

"מה אתה עושה?" שאלה נעמה בזמן שהדליקה את האור.

ולאד רכן מעליה עם הניבים שלו בעמדת נשיכה.

"אאא..."

"התכוונת למצוץ לי את הדם עכשיו?!" שאלה נעמה בזעם והפתעה.

"אהה..כן" ענה ולאד.

"אבל אתה לא אמור לנסות להילחם בדחפים החייתים שלך כי אתה לא רוצה שאני אסבול?"

"אהה... לא! אני ערפד! כמובן שאני הולך למצוץ לך את הדם."

"טוב,לך לאמא שלי אז אוקי."

ולאד נאנח "טוב,אבל אני בדרך כלל מעדיף דם טרי..."

נעמה כיבתה את האור וחזרה לישון.

למחרת נעמה התעוררה ב9:00.

"קדימה ולאד!" קראה "אני חייבת להראות אותך לחברה שלי טל,היא הולכת כל-כך לקנא!"

היא מצאה את ולאד בצורת העטלף שלו ישן. היא לקחה אותו ויצאה החוצה.

היא הגיעה לפארק השכונתי ומצאה שם את טל.

"טל! את לא הולכם להאמין לזה!" אמרה נעמה והציגה בפניה את העטלף הישן.

"מה? עטלף?" אמרה טל בזלזול.

"לא זה ערפד! תתעורר ולאדי!"

"אה... מ... מה זה?..." אמר ולאד בעוד התעורר והחל לעבור שינוי צורה.

"אאאאאאא!!! השמש!!! למה הוצאת אותי החוצה?!!!" צעק ולאד בעוד החל להתפורר.

"רציתי להראות אותך לחברה שלי!"

"אאאאא!!! לא ידעת שאני אתפורר?!!!"

"האמתי חשבת ש..."

"מה? שאני אנצוץ?!"

"אה... כן"

"מה?! איזה מגוחך זה כולם יודעים שערפדים מתפוררים בשמש!" צעק ולאד שכמעט נהיה ערמת אפר.

"אה... מה קורה לי?" אמרה נעמה שהחלה להרגיש קצת מוזר.

"אהה..."אמר ולאד בקול חלוש "אחרי אמא שלך אתמול הייתי עוד די רעב אז... אה... מצצתי גם את הדם שלך... אז עכשיו את גם ערפדית..."

"שיט" אמרה נעמה בעוד הפכה לערמת אפר.

סוף

טוב ועכשיו כמה הערות לסדר:

אם אתם גרים בתל-אביב אולי קראתם על ספר מחזור "נוראי" של שכבה בבית-ספר מסויים אז רק שתדעו זה הספר מחזור שלי. זה ממש ממש מצחיק לראות איך כולם מגזימים ומדברים על ספר המחזור שלנו כאילו זה דבר נוראי שמראה איך הנוער בארץ נראה.

בנוסף לכך, "ץ סופית" תוכנית הרדיו האגדתית שעכשיו משודרת באינטרנט כי הגיע לרדיו מנהל תוכניות חדש ודביל שביטל את כל הדברים טובים חוזרת לעונה שלישית ואחרונה באינטרנט והעלתה פרק מחזמר מטורף ומומלץ.

ולסיום הפרק הרביעי של תוכנית הטלוויזיה שלי בערוץ הקהילתי כמעט גמור ויעלה לטלווזיה בקרוב. אני אגיד את זמן השידור והיום אחר-כך אז בינתיים רק תתכוננו.

שלכם בטיפשות מוצצת דם,החילזון המשוגע