העיניים שלו התמלאו בדמעות מהפגישה האקראית
אני עומדת שם בלחץ כי הרכבת מאחרת וכבד לי מרוב תרבות-צריכה-קלאסית
והוא מופיע שם מתוך הכחול עם עיניים רטובות
הייתי נחמדה וחייכתי, 5 דקות אל תוך השיחה הגעתי לנקודת כנות
''תראה, עברנו דברים יחד, אני יכולה רק לתת לך עצות שימושיות בשלב זה
מה עם: תתרחק ממני כאילו הייתי החיידק הטורף?
הרי אלייך התייחסתי כאל מעטפת אנתרקס חלק לא מבוטל מהזמן שלנו''
*
אני חושבת שאם הייתי בימי הצייד היפים
כנראה שאני בין הראשונות שהיו מעלים על המוקד
רק בעקבות חשד ולא בעקבות עיסוק אמיתי באמונה שאני בזה לה
הרי אחת עם חוצפה, ספקנות ויותר-מידי-אופי היא חומר מושלם להאשמה
לקשור לבנה לרגל לבדוק שאני שוקעת, הרי מכשפות צפות
אני בטוחה ברגע ההוא כשאני אסתכל על המים
תחלוף בי המחשבה
"אני לא מכשפה אבל איך חבורת המאמינים האידיוטית הזאת הצליחו להסתכל מספיק עמוק לתחתית הנשמה שלי
בשביל לדעת שעשיתי דברים שהעונש הזה מגיע לי עבורם?"