אני עצמי, ואתם?

לא מפחדת לאהוב. מקבלת את האהבה. מתקשה לקרוא לה אהבה אבל נהנת מקיומה.

חדש. תמיד חשבתי שאני לא יכולה. שאני לא אדע איך. כי שנים הייתי לבד. וזה לא היה רע, זה היה אפילו טוב. רציתי בזוג. רציתי שיבחרו בי. ומי שרציתי לא רצה - הסיפור הידוע. לא מעניין.

אבל לפני חצי שנה אמרתי די. לקחתי פסק זמן מהכל: עבודה, מדינה, משפחה. אני ועצמי מסביב לעולם ב-80 יום. במטרה לפנות מקום. לאהבה. לילדים. למשפחה. כי אני רוצה. כי אני יכולה. כי אני מקסימה. ופיניתי. שיניתי. וזה עשה לי טוב לעור הפנים:)

ואז בחרו בי. בלי שהתכוונתי. ונכנעתי. ונעים לי. והכי טוב זה שאני לא מפחדת. לא מפחדת להפגין אהבה. לא מפחדת לפחד מה יהיה עם זה. נמצאת לגמרי בתוך זה. מדהים איך התרגלתי מהר. רוצה שזה ימשך. שזה יהיה זה.

ומה איתו? איש. ערכי. חם. חכם. חנון. פולני. מחבק מעולה. עסוק מאוד. שאפתן. קצת היפוכנדר ובכיין. אבל איש זוגי. יהיה איש משפחה מקסים.

איזה כיף לי.