נסענו לסופש הראשון שלנו ביחד. זה לא היה מתוכנן להיות סוף שבוע שלם, תכננו בהתחלה סקי יום אחד. אבל איכשהו זה הפך לסופש.
וזה היה מדהים. השלג בהרים, הזמן ביחד. טיילנו, הצטלמנו, צחקנו וסיפרנו סיפורים. שתינו יין וראינו סרט ונרדמנו בחיבוק.
לא יכלתי לבקש סופש יותר טוב ביחד בשביל להתחיל מערכת יחסים אמיתית.
אבל עכשיו מה? עכשיו מתחיל החלק הכי גרוע בקשר חדש. הלחץ.
שלחתי הודעה של איך עבר היום ואין תשובה.
זה טיפשי, אני יודעת את זה. יש מיליון דברים שהוא יכול לעשות כרגע ולהיות עסוק. זה לא אומר שזה הסוף.
אבל האם אני נהנתי יותר ממנו? האם הוא רק חיכה שזה יגמר? האם הוא שמח שסוף סוף חזרנו? אולי הוא לא מתכנן לדבר איתי יותר.
אני מתחילה להיות בחרדות. לא מאמינה שאני מספיק שווה כדי שבחור ירצה להיות איתי.
למה שמישהו ירצה להיות איתי...
כשלונות עבר הראו שגברים לא מעוניינים בי לטווח ארוך. מאוד מהר הם מבינים שאני זה לא מה שהם רוצים. לחלק לוקח קצת יותר זמן להגיע לאותה מסקנה.
האם נועדתי להיות לבד? או שיש בעולם מישהו בשבילי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
