מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

כשאתה צריך ללכת

בהשכם השכם בבוקר

אני רוצה שתשאר עוד

איתי, בתוכי, לידי

או לפחות שמשהו

ממך ישאר

איזה צינור או חוט

או איבר שלך

שאוכל לרחרח אותו

לנבור בו ברגעים הנדרשים

להיכנס ולהישטף ממנו

להתמלא בו, ככה

דרך הבטן בכלל

לא הראש כי שם אתה

כבר יושב וחושב איתי

אבל דרך הבטן

כל הזמן הנפרד הזה

כן, כמו חבל טבור שיָזִין

אותנו, כמו הפחם

של אש הרכבת

כמו דם העוּבָּר מהאם

כמו שני כלים שלובים

שמידת המלאות של האחד

תהיה זו של השני

אחרת, בלי עצב-הטבור הזה

רק המחשבות ישארו ממך

אחרי לילה מתוק ורך כזה

כמו שני אפרוחים אחוזים זה בזה

שיוֹשנים מכורבלים

וניצת פלומתם הצהבהבה

נעה במידה מילימטרית

עם כל נשימת קטיפה

של אחד מהם מתערבבת יחד

לאד עוטף ונוסך בטחון

ואותו אני רוצה למצק

בשעות הפרידה שלנו

לתיל האחוז בשתי קצוותיו

שלרגע לא נתרוקן זה

מנשימתו של זו

שתנועות הגוף שלך יטו את גופי

ולו במשיכה קלה

והילכות יומי יהדהדו

בקצוות התיל שלך

ואפילו הדם המדומיין

שיזרום בין שני הטבורים

יתערבב ויתמהל

מהבטן שלך לזו שלי -

ככה נהיה

ואוכל לתת לך ללכת

בהשכם השכם בבוקר.