קולות בכלל, ובפרט אילו שנלחשים לאוזן, יכולים לעשות שָמות בגוף ובנפש והכוונה לשָמות טובים, נעימים, של גלי חום ופרפרים בבטן ורטיבויות. קולות, בפרט טונים מסויימים, קצב מסויים - יכולים להעביר אנשים על דעתם, לגרום לתגובות, להקשות על הריכוז ולעורר עניינים. קולות, כמו ריחות, יש להם יכולת "לזרוק" באופן מידי, בלתי רצוני, בלתי נשלט, אינטסטינקטיבי ואף אנימלי למחוזות אחרים, לתמונה, למקום, לרגש שמציף פתאום, לפעולה שאי אפשר להמנע ממנה. כמו הריח הנפתליני מעורבב עם עץ ישן, שאם הוא מכה באפי פתאום, אני ישר נזרקת לארון המוחבא בקיר של סבתא שלי. הארון החשוך, מלא ההפתעות, שאפשר היה ממש להכנס אליו ולגור בו המון שעות. כמו הריח (להבדיל...) של פיסת הבגד שלו שהשתרבבה לכביסה שלי ולמרות הכל, אחוז בה הריח הברור שלו וישר עפתי אליו כשהסנפתי אותו. כמו הקול שלו אתמול בלילה, מבקיע מבעד לסיבים אופטים רטובי-אוקיינוסים, שזרק אותי מהר וחזק אליו וגרם לי לגמור את העניינים באופן זריז ומלא סיפוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
