מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

(הנה פרק 1, ופרק 2)

במטוס

אני שיכורה, צחקתי בקולי קולות ב"כולם אוהבים את ריימונד" והגבר הזה שורה לפני, מעבר למעבר כל הזמן הסתכל אחורה בזעם. כשאני צוחקת בקול רם, אני מרגישה חיה ומעונגת, אבל זה לא מנומס וקולני, אולי מישהו חושב שזה וולגרי אפילו. על הזין שלי. האם יכול להיות שכשאני שותה בסביבה של אנשים שלא ממש מכירים אותי – אני יותר אמיתית? או שזה פשוט הצדדים הקולניים שבי, משוחררת עוד יותר – יוצאים?

אני שיכורה וחוץ מזה שצחקתי בקול רם מאוד בריימונד (אף פעם לא שמתי לב שזה כל כך מצחיק), גם הפלתי את בקבוק היין שלי על הילד שיושב לידי (16 זה עדיין ילד? יש לו סימני גילוח בתוליים בפאות הלחיים. ילד?). מזל שהבקבוק היה סגור. התנצלתי בגמלוניות ושניה אחר-כך הפלתי את כוס היין והמעט שעוד נשאר בה באמת נשפך על התיק הספורטיבי שלו והוא צקצק והתבאס (מי זאת האישה הזאת לידי, שצוחקת בקולי קולות ושופכת עלי יין??). כמה ילדותי מצידי. ממש נורא.

להיות שיכורה זה מביך ועוד יותר מביך וקשה להסתדר כשאת דחוקה במקום צפוף, איזה מילימטר מרובע בין שני אנשים (כן, נתנו לי מקום בין שניים), ואין מקום לזוז והכל צריך להיות קומפקטי ויעיל. אני משועשעת לגמרי. אני שיכורה וחוץ מלצחוק בריימונד (למה לא שמים עוד פרקים?), ולהפיל ת'בקבוק ואת כוס היין על השכן התמים שלי (הוא הבחין במחשוף, או שהוא צעיר מדי בשביל זה?) אז הלכתי לשירותים בזיגזג. האם אנשים שמים לב להליכה שלי? אני בספק. אני בטח נראית בדיוק כמו כל אחד אחר שיושב כבר 3 שעות בכיסא פיצי וקם סוף סוף לשירותים ומנסה לנווט את דרכו במעבר הצר, בין עגלת האוכל, להדחק (בטן אל ישבן!) אל הדייל החמוד (הומו?). יש גם איזה גבר חמוד אחד, ליד השירותים. אני אובססיבית. אז מה אם הבאתי 6 קונדומים (6 או 5?) לזכר 6 חבילות הגלולות שלקחתי לפני 20 שנה, בטיול הסולו-הקודם שלי. אז מה?

פתאום נזכרתי ביומנים שהייתי כותבת בתיכון, גם שם רק דיברתי על הבנים כל הזמן. אוהבת את ההוא, לא אוהבת את ההוא. פשוט More of the same. אני אותו דבר. שיט. רק שיכורה יותר.

עדיין בטיסה: מיני יוניברס: האישה לידי, הילד מהצד השני ואני באמצע. כולנו שותפים לחוויית הטלטולים במטוס. היא שותה בלאדי מרי (איכס), אני עוד יין אדום והילד קורא אגטה כריסטי. זה באמת מעניין אותו או שהוא מנסה לעשות רושם?