מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

טוב, אז בזכות תראזי (איך עושים קישור לתגובה?), נזכרתי פתאום בכל הדברים שרציתי להיות כשאהיה גדולה - כשהייתי קטנה. האם משהו מהם התגשם? האם הם קשורים באיזה אופן למי שאני היום? וואלה, נדמה לי שממש לא. אבל מצא חן בעיני לכתוב על זה, לבחון את זה.

אחד הדברים שהכי זכורים לי שרציתי להיות זו "דיילת". כמובן, כמו הרבה בנות (ובנים?), זה קרה אחרי שקראתי את הספר "על הגובה" של דבורה עומר. בחיי שאין הרבה ספרים שאני זוכרת מהילדות (צריך לעשות רשימה!), אבל את זה - אני זוכרת. לא כל כך מה היה שם, אלא את האימפקט של הספר הזה: רמה (נכון?), תימניה יפיפיה (נכון?) שרוצה להיות דיילת ובסוף מגשימה את זה. אולי היה שם איזה סיפור אהבה גם? המממ. לא זוכרת. רק הכמיהה הזאת לעוף, אני זוכרת שזה היה כל כך חזק. הייתי חולמת המון חלומות שאני עפה. בעצם הייתי חולמת חלומות כאלה גם כמבוגרת. איזה כיף זה לחלום שאת עפה, זה עצום!! אולי אנסה לחלום על זה הלילה? (בלילה הקודם היה לי חלום מוזר, על בריחה מאיזה מחנה מעצר, כלבי דינגו (יש דבר כזה?) שמנסים להתקיף אותי דרך גדר, ומשום מה אני לא פוחדת מהם, ואז אני נכנסת לאוטו, שהופך להיות רחב כמו חדר, ובו משפחה עם ילדות קטנות ומאוד מתוקות, שהן בעצם נשים שאני מכירה היום - רק מלפני המון שנים - בחלום זה היה 20, אבל זה לא הגיוני, כי אני לא מכירה הרבה נשים, חברות שלי בנות 20 היום - וזה היה מין אוטו מנהרת הזמן כזה. מה פתאום נזכרתי בזה? לא יודעת).

בכל אופן, רמה, על הגובה, לעוף. לעוף היה ועדיין חלום מאוד עמוק שלי. לפני כל יומולדת אני מחליטה שהשנה אלך ללמוד לעוף, לצנוח, לדאות וזה לא מתממש. אין לי כסף, אין לי אומץ, אין לי את הדרייב כנראה. אבל להיות דיילת, כשהייתי בת 12? 14? 16? מי יודע - זה היה חלום ענק וכובש.

עוד משהו שרציתי מאוד להיות היה נהגת של מכוניות מירוץ. בחיי. אני לא ממציאה. המהירות, הסיבובים, המתח. איכשהו, עוד לפני שהיה לי בכלל רשיון, כבר רציתי את זה. ולפני שנתיים הייתי באיזה קורס, שהמנחה סיפרה שהיא עובדת עם נהג מרוצים צרפתי, והיא תארה נסיעות איתו (כי היא רצתה לדעת מה הוא עושה, איך זה מרגיש). רק מהתיאורים שלה כמעט גמרתי. שוב, עדיין - לפני כל יומולדת אני רוצה ללכת לאיזה מסלול קרטינג או משהו כזה (יש בארץ?) ולטוס שם קצת. כן, זה עדיין חלום שלי, רק שכשהייתי צעירה חשבתי שזאת תהיה העבודה שלי. איזה בידור.

חלום נוסף, ואני יודעת שזה נשמע קצת מוזר, היה להיות נהגת של משאית. טוב, המניעים ברורים, די דומים, אז אין מה לחדש.

אה, נדמה לי שרציתי מתישהו להיות חובשת, כי אני זוכרת שהתנדבתי בחדר מיון שנתיים.

אף פעם לא רציתי להיות רופאה, מורה, עו"ד, שוטרת או מהנדסת.

רציתי להיות מדריכה לידיעת הארץ ואת זה החמצתי. עד היום אני תוהה, מה היה קורה אילו כן הייתי הולכת למבחנים למורה חיילת בבית ספר שדה סנטה קטרינה או שדה בוקר או הר מירון בסוף התיכון ולא משתפנת ברגע האחרון? איך היו נראים החיים שלי, את מי הייתי פוגשת ואת מי לא? איזו מין אישה, אדם, אמא, בת זוג הייתי? זה כל כך מסקרן ומסעיר לנסות לחשוב על זה. אבל לא הלכתי ובעצם ויתרתי על הדבר שעד אז היה המקום הטבעי והמתבקש שלי: גאוגרפיה, ביולוגיה, ידיעת הארץ. עזבתי את זה לגמרי, חוץ מלטייל בעצמי. חבל? כן ולא.

הדבר האחר שרציתי, והיה בגדר חלום מגיל התיכון, אותו הלכתי והגשמתי. למדתי ועבדתי בו. למורת רוחם הרבה של הורי. אבל אהבתי והתמסרתי והצלחתי לא רע דווקא למשך 10 שנים עד שנהייתי אמא ועזבתי את זה לגמרי. כן, לפעמים בא לי לחזור לזה קצת, אבל לא יותר מדי.

בנתיים, כבר 13 אני עושה משהו אחר, שלא חלמתי שאגיע לזה, עיסוק שפשוט נוצר מתוך החיים שלי, מתוך מי שהייתי והמצב שהייתי. אבל על זה לא בא לי לכתוב.

טוב, אין פה איזה פואנטה, סתם היה לי נעים להזכר ולהידהם כמה רב ועמוק המרחק בין החלומות האלה של פעם למציאות של היום. מרירות? הו לא! רק פוש ללכת  ולהגשים.