יום שישי בבוקר, אני מצוננת לאללה, התעוררתי עם כל הגוף תפוס ווכבר הספיקו להזהיר אותי "שזאת השפעת... על בטוח!". בא לי להיות חולה? כן, כן וכן. אבל בעצם בכלל לא על זה רציתי לכתוב, אלא על זה שעוד כמה שעות מגיעות אלי 3 החברות הקרובות שלי לסוףשבוע התחפרותי. מסיבת פיג'מות, עד שבת בצהרים. זאת התכנסות שאנחנו עושות פעם בשנה, חוץ מהמפגשים החודשיים פחות או יותר על בסיס קבוע. אז פעם בשנה אנחנו מפנות סוףשבוע - בדרך כלל 2 לילות, אבל הפעם הסתדר רק אחד. הנשואות האלה, עם כל המחוייבויות המשפחתיות... אי אפשר איתן... לעומתן אני ועוד אחת - גרושות אעלק-עליזות - יש לנו סופשבוע פנויים פעם בשבועיים הרי, אז יותר קל. בכל אופן, בכל השנים (כבר 6 שנים, נדמה לי), היינו יוצאות לאןשהו. זול אך חמוד, בטבע אך לא רחוק מדי. היינו פעמיים בבית-ספר שדה הר-מירון, ופעם בטבחה על שפת הכינרת (מקום קסום, דרך אגב), פעם בחוף דור ועוד פעם - זאת של שנה שעברה - שאני ממש לא מצליחה לזכור איפה זה היה. תמיד אנחנו יוצאות בסתיו או בחורף, תמיד כל אחת מביאה מלא אוכל טעים, אבל ממש: מרקים, פשטידות, תבשילים, וגם נישנושים וממתקים. מביאות נירות, קלפים מכל מיני סוגים, סוגרות ניידים ונעלמות מהעולם ליממה או שתיים. רק ארבעתינו. פעם היתה לנו עוד אחת בחבורה, אבל היא חזרה בתשובה, ולאט לאט, בתהליך שלקח איזה שנתיים, זה נהיה לא מתאים, גם לה וגם לנו. התרחקנו, השתנינו, היה קשה לצחקק על גברים, או לרכל בכלל, היה קשה לדבר דרך תפיסת העולם שלנו על דברים, היא התקשתה להצטרף בעצם, אלא היתה מאוד מקובעת בתפיסת העולם החדשה והמלהיבה שלה. עברנו תהליך די ארוך של בירור (איתה כמובן), אם היא איתנו או לא, עם ולמרות השונות, והאם בכלל נכון "להוציא" מישהי, כמו בת משפחה נגיד, מקבוצה כזאת, רק בגלל שהשתנתה. עברנו תהליכים איתה ודרכה והודות לה, אבל בסוף, זה פשוט התרחש ונפרדו דרכינו. עדיין, מי ששם לב, אני בעצם מספרת עליה ואיכשהו כוללת אותה, גם את ההעדרות שלה. פתאום שמתי לב.
בכל אופן, אנחנו ארבע נשים והשנה החלטנו מטעמי חיסכון, גיוון וגם כדי לחגוג את הבית החדש והמאוד מזמין שלי - לבלות כאן את הסוףשבוע. לא יודעת מה הן מספרות בבית (את האמת, אני מניחה, אבל כיף לשגות פנטזיות כמעט הוליוודיות, שהמשפחות שלהן לא יודעות איפה הן כשהן ממש מעבר לפינה...). כמו תמיד כל אחת תביא מלא אוכל, הבית שלי יהיה חם ומזמין, עם מזרונים על הרצפה של החדר שינה, כך שנוכל לבחור איך לישון: כל אחת בחדר או כולנו יחד בחדר שינה הגדול שלי, או אולי בכלל בסלון מול החלון הגדול שיוצא אל הבוגונוויליה העצומה והאלון.
מה עושים בסוףשבוע כזה? אוכלים, מדברים ללא סוף, משתפים, נפתחים, צוחקים, בוכים. בדרך כלל לא צריך להכין שום דבר מראש, אבל כן צריך בהתחלה לעצור רגע לפני שנסחפים ולחשוב וקצת לתכנן מה אנחנו כן רוצות לעשות. בדרך כלל חשוב לנו לפנות זמן לכל אחת, לספר, לעדכן, להעלות שאלות שלה. אולי למישהי יש בקשה מיוחדת, איזה עיצה שהיא זקוקה לה, או סיפור את תהליך. אחר כך, אחרי שמחליטים ככה בקוים גסים מה רוצות ומה חשוב שיהיה – אנחנו נסחפות פנימה, אבל באופן כזה שזה יהיה משמעותי, מעניין, לא רק פטפוטי בנות וצחוקים, אלא איזה תוספת, אפילו קטנה, לכל אחת, לנו כקבוצה, לחיים שלנו.
היתה תקופה שאחת מאיתנו היתה מקליטה את המפגשים החודשיים שלנו. היום היא תביא כמה טייפים, כי לדבריה זה מדהים להקשיב להם. היתה תקופה שאני רציתי ממש לכתוב עלינו, סיפור, ספר. אבל זה ממש לא יוצא. אז פשוט נתענג זו על זו בחמימות נשית אוהבת.
תכף אני הולכת להכין את חלקי הגסטרונומי למפגש: מרק כתום עם גרעיני חמניה, פשטידת כרובית, תפ"א בתנור עם שמן זית רוזמרין, טימין ושום, וליקר שוקולד (שקניתי לבד בסופר אתמול בלילה, ואף טעמתי מלא-הכוס...). האחרות מביאות דברים נוספים: עוגה, עוגיות, יין אדום, לחם טוב, גבינות, אנטי-פסטי ירקות, תבשיל בורגול וצנובר. איזה כיף!! כבר נוזל לי הריר והחשק.
המשך הסוףשבוע מבטיח אף הוא. הולכת להיות כאן החלפת משמרות: הן ילכו, והוא יבוא, ואולי נצא לטייל ואולי סתם נתחבק ונאכל שאריות ואחד את השניה.
התחלתי את הפוסט מזה שקמתי חצי חולה, ואני מסיימת עם חיוך עצום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
