מגדלנה - מיי זה פורס בי וויז יו

כן, אני מתגעגעת. הכל מטשטש - מה שהיה והיה טוב, מה שהיה והיה לא כל כך טוב ומה שלא היה והיה חסר (או טוב שלא היה - לצורך הצדק הקוסמי...).

האם זה געגוע ספציפי, ממוקד-אדם, או געגוע כללי, קיומי, הווייתי?

לא יודעת. גם וגם בטח.

הגעגוע פשוט מציף. למגע, לגוף, לשפתיים בעיקר, לעיניים, לחיתוך הדיבור, ללחש, לנשימות ליד הפנים שלי.

יש זמנים, רגעים שהגוף מדבר, אומר את שלו.

איפה אני מרגישה את זה עכשיו? בשלוש נקודות:

אחת במפתח הלב - לחץ, כאב? כן, כאב. אולי אילו הברזלים של החזיה? לא. זה כאב שיושב שם.

שניה במורד הגרון: תקוע. ג'יזס כמה תקוע ולא בכיתי כל השבועיים האלה, חוץ מביום שלישי על הבוקר שהיו כבר 3 ימי חמסין ועובך לא ברור ובהלת הקיץ והחום פשטה בי והייתי ממש מיואשת מאובדן החורף הזה, הלגיטימציה להמשיך להתכנס, להשאר בבית, להיות מלאת חיים אל מול קדרות העננים והקור המעורר בחוץ. שם בבקור ההוא בכיתי באוטו, עדיין לא שוטף, אבל בהחלט משחרר, אם כי הבהלה נותרה, בכיתי קצת את חיי, את הפרידה הזאת, את תחושות היאוש והעייפות שמלאו אותי נוכח משימות החיים בקיץ (לצאת החוצה - אל העולם....... ברררררר...), את ידיעת השיתוק שתמיד נוכחת ופורצת עוד יותר כשמתחיל להיות חם ומהביל, והיא פורצת ומצמצמת אותי לגמרי. אז בכיתי.

והנקודה השלישית היא הכוס, בין הרגלים, אם כי די חלש. אני לא חרמנית, אבל ריק לי שם כל כך.

פעם לפני שנתים, שלוש וארבע, הייתי כבר רצה למלא את בין הרגלים, הייתי עוזרת לכאב לצאת בכל מידי דרכים אפלות  ונמוכות. אני קוראת להן כך, לא כי יש לי דעה שלילית עליהן, אלא כי הן מגיעות ממקום נמוך ואפל, חסר בושה, נזקק מאוד וכואב - אבל גם לא מסתפק. זה לא ממש עוזר, זה לא באמת מביא אותי לאן ששקט ובטוח ומלא אהבה. גם כלפי עצמי. זה מקל לכמה רגעים אולי שעות או ימים בודדים. אבל אין לזה - אצלי - שום קשר עם הכאב בפנים והגעגוע והצורך.

טוב, אני כבר רואה שזה כן "יום-הבוכה". מזל שאני משתתפת בסמינר כל השישי שבת, שם אלמד על המהות הרוחנית של ההתעברות, ההריון והלידה - ולפיכך גם של המות.

ידעתם שיש סף - כשאנחנו נולדים אנחנו בעצם מתים מתוך גוף אחד שלנו (לא של אמא שלנו), אל תוך גוף אחר. וכשנמות נעבור דרך תעלה צרה, ונחשוב - כמו העובר בזמנו - שהכל נגמר, תם. שהמציאות שהכרנו נעלמת ואין דבר אחריתה. אבל נמות מתוך הגוף הפיזי הזה שלנו, אל תוך גוף אחר, שם נפגוש עולם ומלואו. מתישהו נעשה את כל הסיבוב ונשוב ונפרד מהעולם ההוא חזרה לכאן. ת'ם מאמינים?

אז תכף אסע ללמוד על עלומות נשגבים ורחוקים, זה תמיד עוזר לשכוח קצת את העולם הזה. היי! כמו זיון מרוכסן או כמה הצלפות טובות בתחת. איזה קטע.